לויט נ' סיגלר

פסק דין (משלים)

ביום 17.3.13 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין, במסגרתו מונה מומחה מכריע בתיק, וכך נקבע בפסה"ד:

"המומחה יבדוק את הרטיבות בביתו של המשיב, ואם יגיע למסקנה כי הרטיבות נובעת מדירתה של המערערת, היא תשלם את מלוא סכום פסק הדין ללא טענה נוספת.

באם יגיע המומחה למסקנה שהרטיבות אינה נובעת מדירתה של המערערת, יבוטל פסק הדין".

בחות דעתו של המומחה מיום 17.5.13 קבע המומחה: "גם ללא בדיקות נוספות – ניתן לקבוע על פי

תיאור המצב והצילומים, על פי הסביר ביותר, על פי כללי ההיגיון הפשוט, ועל פי מיטב ניסיוני – שמקור הרטיבות שחדרה בעבר מהדירה העליונה – היה מרצפת אגן המקלחת בקומה א לתקרת אגן המקלחת בקומת הקרקע. ליקוי זה תוקן ולא חזר"

בהמשך נקבע: "ניתן להסיק איפוא שמקורות הרטיבות בקומת הקרקע נובעים הן מדירת הגברת לויט והן מקומת הקרקע שלא באחריות הגב' לויט".

למעשה, הכרעת המומחה אינה תומכת במובהק בטענות אחד הצדדים. יחד עם זאת, לא התקיים התנאי האמור בפסק הדין הדרוש לשם ביטול פסק דינו של בימ"ש קמא, ולפיו רק אם יגיע המומחה למסקנה שהרטיבות אינה נובעת מדירתה של המערערת, רק אז יבוטל פסק הדין. ודוק, גם מסקנת המומחה לפיה האחריות לרטיבות בדירת המשיבה עשויה לנבוע משתי הדירות (שבבעלות בעלי הדין), נובעת מההנחה שהליקוי שהיה בדירת המערערת תוקן אך מועד התיקון אינו ידוע, ואפשר כי הליקוי תוקן לאחר שהנזק נגרם. המומחה אמנם לא התייחס לאפשרות זו בחוות הדעת, אך לא מצאתי שיש בכך כדי לשנות ממסקנתי דלעיל.

מכאן, כי פסק דינו של בית משפט קמא נותר על כנו והערעור נדחה.

יחד עם זאת, לנוכח תוצאת חוות הדעת, ישאו הצדדים בהוצאות המומחה בחלקים שווים ביניהם, ואין להורות על החזר ההוצאות לאחד הצדדים.

אין צו להוצאות בהליך שלפני.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: