לויאן ואח' נ' שרייבר ואח'

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.עניינה של התביעה שבפני, תאונת דרכים מיום 3.8.12 במודיעין.

2.התובעת 2 (להלן: "הנהגת") טענה בכתב התביעה כי החלה בפנייה שמאלה לאחר שהפעילה את האיתות, ווידאה שהנתיב פנוי. לטענת הנהגת, הרכב שנסע מאחוריה יצא לעקיפה מצד שמאל מבלי שהבחין בה ופגע בצדו השמאלי קדמי של רכבה.

3.הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") טען בכתב ההגנה כי נסע מאחורי הנהגת אשר אותתה ימינה והחלה להיכנס לחנייה פנויה בצד הכביש, הוא המשיך בנסיעה שלפתע פנתה הנהגת בחדות ובפתאומיות שמאלה ופגעה ברכבו.

4.במהלך הדיון העידו שני הנהגים. הנהגת הדגישה כי לא סטתה ימינה וכי כאשר התחילה לפנות היה רכב הנתבע מאחוריה. הנתבע העיד שהנהגת נכנסה קצת לשני המקומות הפנויים בצד ימין ולכן "עבר בחצי" לנתיב השמאלי כדי להמשיך לנסוע ישר. הנתבע העיד שראה את הנהגת מתחילה לפנות שמאלה, צפר לה אך היא לא עצרה.

דיון והכרעה

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים קראתי את כתבי הטענות ועיינתי במוצגים ובמסמכים שבתיק יש בדעתי לקבל את התביעה במלואה, ולדחות את התביעה שכנגד.

6.אמנם, התובעת לא זימנה עדים מטעמה אלא הסבירה עובדה זו בכך שאחת משתי הנוסעות ברכבה גויסה היום לשירות צבאי, והאחרת בחו"ל. יש בכך הסבר ראוי לאי זימון העדים ולכן אינני זוקפת לחובתה את העדרם.

7.התרשמתי מעדות הנהגת והיא מהימנה עלי. הנהגת הסבירה כי היתה בדרך לחברה ולכן בקשה לפנות שמאלה וכי מקומות החנייה של הורי החברה היו פנויים. בנסיבות אלו אין כל סיבה לחשוב שהתובעת החלה לפנות לתוך החנייה בצד ימין של הדרך.

8.גרסת הנהגת למעשה נתמכת בעדות הנתבע עצמו בשני עניינים אלה:

ראשית, בניגוד לנטען בכתב ההגנה, לא טען הנתבע בעדותו כי הנהגת החלה להיכנס לחנייה בצד ימין אלא כי החלה להאט ולהיכנס "קצת" לשני המקומות הפנויים בצד ימין. עולה מעדותו של הנתבע כי יתכן שרק הצמיגים הימנים ברכב התובעים עלה על תחום מפרץ החנייה, אך ברור שרכב התובעים לא פינה את נתיב הנסיעה.

שנית, הנתבע הבהיר בעדותו כי עבר "בחצי" לנתיב הנגדי, עניין שלא נזכר כלל בכתב ההגנה. לכאורה, מכתב ההגנה ניתן היה להבין שרכב הנתבעים עבר כולו לנתיב החנייה ומשם בוצעה הפנייה שמאלה. בניגוד לכך, מעדות הנתבע הובהר כי הנהגת המשיכה בנתיב הנסיעה ואילו הנתבע הוא זה שעבר שמאלה, לפחות עם חלק מרכבו, על מנת לעקוף את רכב התובעים.

9.בהתאם לתקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 חל איסור על עקיפה, אלא אם הדרך פנויה וניתן לבצע את העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות לא הפרעה וללא סיכון. כך גם סעיף 40 (א) לתקנות האוסר על סטייה מנתיב הנסיעה אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.

10הנתבע ציין כי צפר לתובעת אך היא לא עצרה, ובכך הבהיר את העובדה שהוא הבחין בפניית הנהגת שלפניו. למרות זאת, לא טען הנתבע כי בלם או כי הסית את ההגה, על מנת לנסות ולמנוע את ההתנגשות.

11.אני מסכימה עם טענת הנתבע כי הפנס הקדמי ימני לא נפגע אך הדבר אינו סותר את גרסת הנהגת אלא מעיד על מהירות איטית של נסיעתו ומחזק את המסקנה שיכול היה לבלום ולמנוע את התאונה.

12.מאחר שקבלתי את עדות הנהגת כמהימנה לפיה התכוונה לפנות שמאלה ולא היתה סיבה שתתחיל לחנות בצד ימין, אני גם מקבלת את טענתה כי אותתה שמאלה ודוחה את גרסת הנתבע כי אותתה ימינה.

13.אין ספק כי במקרה דנן סטה הנתבע מנתיבו לפני שידע מה מתכוונת הנהגת שלפניו לעשות, ובכך פעל בחוסר זהירות ובחוסר סבלנות. הנהגת לא יכלה לדעת כי הרכב שנמצא מאחוריה יצא לעקיפה או יסטה שמאלה מנתיבו בעת שהיא החלה בפנייה שמאלה. לפיכך, אינני סבורה כי יש במקרה זה להטיל על הנהגת אשם תורם כלשהו לקרות התאונה.

14.הנזקים: לכתב התביעה צורפו אסמכתאות לתשלום השתתפות עצמית בסך 987 ₪ ולהפסד הנחת העדר תביעות בסך 345 ₪. אני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין שני סכומים אלו ומחייבת את הנתבעים בתשלום סך 1,332 ₪.

סוף דבר