לוי(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת פ' ארגמן) מיום 29.4.10 בתיק מ"ת 39501-03-10, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו.

2.בכתב האישום שהוגש כנגדו, מיוחסות לעורר עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, ניסיון גניבה מרכב, התחזות כאדם אחר במטרה להונות והפרעת שוטר במילוי תפקידו. בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 20.3.2010 התפרץ העורר לרכב השייך למתלונן, באופן שפתח את דלת הרכב, נכנס לתוכו בכוונה לבצע גניבה. בהמשך, ניסה לגנוב מהרכב מכשיר טלפון נייד השייך למתלונן, ואולם משהבחין בו המתלונן, השליך העורר את המכשיר על הספסל האחורי של הרכב. משנעצר באותן נסיבות, הציג העורר עצמו בכזב כאדם אחר בכוונה להונות, בכך שהזדהה כאחיו. במעשיו אלה הכשיל את השוטרים בעת מילוי תפקידם כדין.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו, וזאת בהתאם לסעיף 21(א)(1)+(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו - 1996.

4.במסגרת הדיון בבית משפט קמא, הופנה העורר לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מעצר בעניינו. בתסקיר מיום 27.4.2010 מפורטות נסיבות חייו של העורר כמו גם הרקע המשפחתי שלו ומצבו הבריאותי, אגב התייחסות להרשעותיו הקודמות. שירות המבחן בדק את חלופות המעצר שהוצעו, וראה להמליץ על שחרורו של העורר בתנאי מעצר בית מלא בבית אמו, בפיקוחה ובפיקוח אחיו ורעייתו.

5.בהחלטתו נשוא הערר שבפניי, החליט בית המשפט שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו. בית משפט קמא ציין כי מדובר בבחור צעיר בן 28 המוצא עצמו מעורב שוב ושוב בעבירות פליליות, וזאת על רקע התמכרותו לסמים מאז היותו בן 18 והתמכרותו לאלכוהול בהמשך. לעורר חמש הרשעות קודמות, בעיקר בעבירות של רכוש כלפי רכב, ובנוסף הוא ריצה עונש מאסר משמעותי והשתחרר לפני זמן לא רב. בית המשפט ציין עוד כי הגם שבני משפחתו של העורר הצהירו כי הם מוכנים לסייע לו על מנת לתקן את דרכיו, הרי שאינם מפנימים את חומרת מצבו ואת עובדת היותו מסוכן לחברה. אותם בני משפחה לא הצליחו לפקח על העורר בעבר, שכן אמו שהיתה אמורה לפקח עליו יחד עם אחרים בהיותו במעצר בית בשנת 2007, לא הצליחה למנוע את יציאתו מהבית תוך הפרת תנאי השחרור. בית משפט קמא הוסיף שלא זו בלבד, אלא שלאחר ששמע את המפקחים המוצעים, שוכנע כי לא ניתן ליתן בהם אמון שיעשו עבודת הפיקוח, בייחוד לאור בעיותיו הרבות של העורר בתחום הרפואי על רקע התמכרותו לאלכוהול. בשולי החלטתו ציין בית המשפט כי לו היה משתכנע כי העורר למד את הלקח, וניתן ליתן בו אמון, וכי מדובר במעידה חד פעמית, ייתכן שהיה נותן משקל של ממש למצבו הרפואי, אולם במכלול הנסיבות ובהעדר חלופת מעצר שיש בה לאיין את המסוכנות, אינו רואה לעשות כן. את הטיפול הרפואי הנדרש, יוכל העורר לקבל גם בהיותו נתון במעצר.

6.בערר שהוגש טען ב"כ העורר כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה כמו גם לקיומה של עילה, אם כי זו גבולית למדיי. יחד עם זאת, שגה בית המשפט קמא - כך לטעמו - משלא קיבל את המלצת שירות המבחן מחד, ומאידך לא תר אחר חלופה שתשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בעורר פחותה. עוד ציין הסנגור כי שגה בית המשפט משהתעלם, לפחות עובדתית, מן העובדה שמדובר ברכב פרטי השייך לשוטר בתחנת חדרה, וכי העורר הוכה קשות במהלך חקירתו באותה תחנה, ותלונה על כך הועברה אף למח"ש. בטיעוניו בפניי, הסכים ב"כ העורר להוסיף איזוק אלקטרוני, מעבר למפקחים שהומלצו בתסקיר.

7.ב"כ המשיבה בקש לדחות את הערר. לשיטתו, הרשעותיו הקודמות של העורר כמו גם הפרת תנאי שחרורו בפעם הקודמת והעדר חלופה מתאימה, מובילים למסקנה כי יש לדחות את המלצת שירות המבחן.

8.הואיל והסנגור המלומד אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אמקד את הדיון בשאלת חלופת המעצר.

בחנתי את תסקיר שירות המבחן ואת גיליון הרשעותיו הקודמות של העורר ואת יתר הנסיבות בתיק והגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לקבל את הערר. השיקולים שהנחו את בית משפט קמא כמו גם האיזונים שערך, היו נכונים וראויים ואין כל עילה להתערב במסקנתו. להלן תמצית טעמיי לכך:

8.1ראש וראשון אפנה לכך שעל אף המשקל המשמעותי שיש ליתן לתסקיר שירות המבחן, אין בית המשפט מחויב לאמץ המלצותיו, ושיקול הדעת בסופו של דבר נותר בידי בית המשפט. ההלכות לעניין זה ברורות ודי אם אפנה להחלטת כב' השופטת ע' ארבל בבש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל בקבעה:

"התסקיר בא לסייע לבית המשפט במילוי חובתו הסטטוטורית לבחון את מסוכנות הנאשם ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה ואין בהחלטה על תסקיר כדי להצביע על דבר מעבר לכך. ברי, כי על בית המשפט המקבל לידיו תסקיר מעצר בעניינו של נאשם להביא בחשבון את המלצת שירות המבחן. יחד עם זאת, ועם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו (ראו גם: בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 30.10.02);בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 8.6.04)). לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם".

8.2שנית, חלופת מעצר, לרבות מעצר בית, מתבססת על אמון שבית המשפט רוחש לנאשם. בבואו לבחון אם יש מקום ליתן אותו אמון, על בית המשפט לשקול בין היתר את חומרת המעשה המיוחס לנאשם וחומרתו של החשש לסיכון שלום הציבור, את טיבם של התנאים החלופיים וכן ניסיונות דומים עם הנאשם בעבר. גם על כך עמד בית המשפט במספר הזדמנויות ובכללם כב' השופט זמיר בהחלטתו בבש"פ 507/00 ששון מזרחי נ' מדינת ישראל (פד"י נד(1), 385) בציינו:

"חלופת מעצר, לרבות מעצר בית, מתבססת על אמון שבית המשפט רוחש לנאשם. שהרי אין חלופת מעצר אלא אם יש עילת מעצר, ואין עילת מעצר אלא אם יש יסוד סביר לחשש בדבר מסוכנות הנאשם, הימלטות מן הדין או שיבוש הליכי משפט. אם, אף-על-פי כן, בית המשפט מסתפק בחלופת מעצר, אין זאת אלא משום שהוא סומך על הנאשם, שלא ינצל את השחרור מן המעצר כדי לעבור עבירה, להתחמק מן הדין או לשבש את הליכי המשפט. התנאים המגבילים של חלופת המעצר, יהיה זה מעצר בית ותהיה זו ערבות כספית, לעולם אינם מסלקים את החשש במידה מספקת, אלא אם הם מתאספים לאמון שהנאשם יקיים את תנאי השחרור, המפורשים והמשתמעים. אם נשמט האמון, מתמוטטת גם החלופה".

8.3בבואי לבחון את מסוכנותו של העורר, איני רואה להתעלם מהרשעותיו הקודמות, העומדות על חמש הרשעות, ובכללן הרשעות בגין פריצה לכלי רכב בכוונה לגנוב. הרשעתו האחרונה בגין עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב הנה מיום 16.3.09. בשנת 2008 הורשע העורר בפריצה לרכב בכוונה לגנוב, ואילו בשנת 2005 הורשע בסדרה של מעשי פריצה לכלי רכב שנעשו בשנת 2002. הנה כי כן, חרף גילו הצעיר של העורר עומדות לחובתו מספר הרשעות בעבירות רכוש שיש בהן כדי לבסס את מסקנתו של בית משפט קמא כי מדובר במי שמנהל אורח חיים עברייני.

8.4ב"כ העורר טען כי לא מדובר במסוכנות סטטוטורית. אכן כך, אולם כפי שכבר נפסק, בנסיבות מיוחדות גם עבירות רכוש עשויות להקים עילת מעצר, זאת כאשר קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור. (ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272).

8.5זאת ועוד, בתסקיר שירות המבחן נאמר במפורש כי בשנת 2005 נעשה ניסיון מצד העורר להיכנס לטיפול במסגרת בריאות הנפש, בהמלצת שירות המבחן, אלא שכעובר חצי שנה חלה נסיגה במידת המוטיבציה של העורר לשיתוף פעולה. גם בשנת 2007 לאחר מעורבות נוספת בפלילים, ניסה העורר לטשטש את קשייו התפקודיים על רקע התמכרותו ומצבו הנפשי. לנוכח ניסיונות העבר שכשלו, לא ברור מדוע ראה שירות המבחן מקום ליתן לעורר הזדמנות נוספת חרף הסתבכותו פעם אחר פעם בפלילים.

8.6יתר על כן, העורר היה נתון בעבר במעצר בית בבית אמו, בגין תיק קודם, והפר את צו בית המשפט. עובדה זו מחזקת אף היא את המסקנה כי אין מקום לרחוש לו אמון ולבטוח בו כי הפעם ימלא אחר החלטת בית המשפט. כדברי כב' השופט י' קדמי בבש"פ 6262/98 אגיסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "מקום שנאשם חשוד מלכתחילה כי לא יקיים את האמון שניתן בו בכל הקשור לשמירה על תנאי שחרורו, נשמט הבסיס מתחת לאפשרות הנאתו מחלופת מעצר". (ראו גם בש"פ 3180/97 מנצור עאקל נ' מדינת ישראל).

8.7אף אם היה העורר מתגבר על המסוכות דלעיל, עדיין שומה היה עליו לשכנע את בית המשפט כי החלופה המוצעת על ידו מתאימה וראויה. לטעמי גם בכך הוא כשל.

האם, אשר בביתה אמור היה העורר לשהות במעצר בית, על פי המלצת שירות המבחן, פיקחה עליו בעבר במסגרת מעצר בית שבו היה נתון עקב הסתבכות קודמת, אך לא עלה בידה למנוע כאמור הפרת תנאי השחרור על ידו. בית משפט קמא ציין, לאחר ששמע את המפקחים המוצעים והתרשם מהם באופן ישיר, כי השתכנע כי אין הם מפנימים את חומרת המצב ואת העובדה שבמצבו הנוכחי המשיב מסוכן לחברה. לגישתם מדובר בבחור שלא עשה דבר והנו הקורבן במקרה דנא, לא זו בלבד משום שהותקף על ידי השוטרים במהלך מעצרו, כפי טענת העורר ומשפחתו, אלא בשל כך שלא היה מעורב בעבירות פליליות. בית המשפט הוסיף כי יש השלכה לעמדת בני המשפחה, באשר לאמון שביהמ"ש יכול ליתן בהם כמפקחים אשר ימנעו מהעורר לצאת מהבית עקב הסיכון הנשקף הימנו. לאור זאת, הגיע בית המשפט למסקנה כי המפקחים שהוצעו אינם ראויים ואין לסמוך עליהם שימנעו את יציאתו של העורר ממעצר בית. לדעתי, אף מסקנה זו מבוססת ומנומקת היטב ואין מקום להתערב בה.