לוי עודד נ' גמליאל יצחק ואח'

פסק דין

1.התביעה והתביעה שכנגד נשוא תיק זה הינן תולדה של תאונת דרכים, שהתרחשה ברחוב ויצמן ברמלה (להלן – "הכביש") ביום 31.3.2008 (להלן – "התאונה"). התאונה אירעה בין רכב מסוג "מיצובישי" שבבעלות התובע (להלן – "רכב התובע") לבין רכב מסוג "סקודה" שבבעלות הנתבע, הוא גם התובע שכנגד (להלן – "רכב הנתבע"). הנתבעת מס' 2 הינה המבטחת של רכב הנתבע.

2.לטענת התובע, רכב הנתבע נכנס לנתיב נסיעתו מבלי שבחן אם הדרך פנוייה ובלא שנתן לו זכות קדימה, וכתוצאה מכך פגע ברכבו. לגרסתו, הוא נסע בנתיב הימני של הכביש, כאשר לפתע יצא רכב הנתבע מרחוב צדדי בלא שנתן לו זכות קדימה כנדרש. בשלב זה, התובע ניסה להתחמק מהפגיעה ולפיכך סטה לנתיב השמאלי, אך חרף ניסיונו זה נכנס הנתבע למסלול נסיעתו ופגע ברכבו. כתוצאה מהתאונה ניזוקה הפינה הימנית הקדמית של רכב התובע (חזית קדמית ימנית וצד ימין קדמי). לפי חוות דעת שמאי שהוגשה מטעם התובע, נגרמו לרכבו נזקים בסך כולל של 42,094 ₪, כמו גם ירידת ערך בסך של 2,050 ₪. התובע ביקש לחייב את הנתבע בסכומים אלה וכן בעלות שכר טרחתו של השמאי מטעמו ובפיצוי בגין עוגמת נפש וביטול זמן, ובסך הכל בסכום של 47,244 ש"ח.

3.גרסת הנתבע למהלך האירועים הינה שונה בתכלית. לטענתו, שני כלי הרכב נסעו בכביש, כאשר התובע נמצא בנתיב השמאלי ואילו הנתבע בנתיב הימני. התאונה התרחשה כאשר רכב התובע סטה מהנתיב השמאלי אל הנתיב הימני והתנגש ברכב הנתבע. ההתנגשות אירעה בין צידו הימני הקדמי של רכב התובע (איזור הגלגל הקדמי הימני) לבין הדופן האחורית השמאלית (איזור הגלגל האחורי השמאלי) של רכב הנתבע. לפיכך, הוגשה על-ידי הנתבע תביעה שכנגד, בה התבקש בית-המשפט לחייב את התובע לפצות את הנתבע בסכום ההשתתפות העצמית ששילם בגין תיקון הנזקים שנגרמו לרכבו ובסכום ירידת ערכו, ובמצטבר בסך של 2,648 ₪.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות, ושמעתי את העדויות ואת סיכומי הצדדים, אני מעדיף את גרסתו של הנתבע על פני גרסתו של התובע. כזכור, הנתבע טען כי התאונה התרחשה כאשר רכב התובע סטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני של הכביש והתנגש ברכב הנתבע. עיון בתמונות הנזקים בשני כלי הרכב מלמד, כי מוקד הנזק ברכב התובע הינו בכנף הקדמית הימנית, בעוד שמוקד הנזק ברכב הנתבע הינו באיזור הגלגל האחורי השמאלי ובדלת השמאלית האחורית. אם נכונה הייתה טענת התובע, כי רכב הנתבע נכנס לנתיב נסיעתו ופגע ברכבו, כי אז מיקום הנזק ברכב הנתבע היה צריך להיות באיזור הקדמי השמאלי. דא עקא, שלא כך מלמדות התמונות.

5.העדפת גרסת הנתבע נתמכת גם בעדותו של בוחן התנועה המשטרתי, רס"מ יעקב יעקב, אשר גבה את עדות התובע במסגרת חקירת התאונה (הגם שלא נכח בעצמו במקום התרחשותה), בחן את תמונות כלי הרכב הפגועים והובא לעדות מטעם הנתבע. רס"מ יעקב העיד, כי על סמך תמונות הנזקים מסקנתו היא כי התאונה התרחשה "צד בצד, צד המיצובישי [רכב התובע – י.נ.] דופן קדמי ימני עם דופן שמאלי אחורי של הסקודה [רכב הנתבע – י.נ.], מדובר בסטייה של אחד מכלי הרכב, כמו כן אני יכול לקבוע על פי נזק בגלגל האחורי פגיעה בג'אנט הפגיעה מאפיינת נזק מאחור לפנים" (ראו עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 31 – עמ' 8, שורה 2). הבוחן המשטרתי הוסיף, כי הנזק שנגרם לרכב הנתבע אינו יכול לנבוע, לאור מהותו, כתוצאה מפניה של כלי רכב בצומת, ולפיכך מסקנתו היא כי התאונה לא התרחשה בעקבות פנייה של רכב הנתבע בצומת, אלא כאשר שני כלי הרכב היו בישורת (עמ' 8, שורות 30-19). אמת נכון הדבר, כי הבוחן המשטרתי לא יכול היה לקבוע מי משני כלי הרכב סטה לעבר רעהו (עמ' 9, שורה 26). אולם, נזכור כי גרסת התובע לגבי מהלך התרחשות התאונה הייתה, כי רכב הנתבע פגע ברכבו בעת שפנה מתוך צומת ולא שאחד מכלי הרכב סטה לעבר כלי הרכב השני כאשר שניהם נוסעים בישורת. גרסת התובע נסתרת, איפוא, אל מול מסקנותיו האובייקטיביות של הבוחן המשטרתי, אשר מקובלות עלי כמהימנות ומאשרות את גרסת הנתבע.

6.לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי התובע הוא שהיה אחראי להתרחשות התאונה. לנוכח קביעתי זו, ולאור העובדה כי הנזקים שנטענו בתביעה שכנגד לא נסתרו, התוצאה היא כי דין התביעה להדחות ואילו דין התביעה שכנגד להתקבל. לפיכך, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע סך של 2,648 ₪. כמו כן, התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.

מזכירות בית-המשפט תשלח העתקי פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' שבט תש"ע, 25 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: