לוי נ' רשות מקרקעי ישראל

השופטת ע' ברון:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' וינוגרד) מיום 1.1.2015 ב-ת"א 21020-12-12, שבמסגרתו נדחתה תביעתו של המערער להעניק לו זכויות בחלקה 13 בגוש 30010 בירושלים (להלן: חלקה 13). המערער כבן 87 (יליד שנת 1931), ומתגורר למן שנת 1965 בדירה שבחלקה הסמוכה לחלקה 13. זמן קצר לאחר שקיבל את הדירה לחזקתו, פרץ המערער דרך לדירתו מחלקה 13; בשנת 1975 ניתן פסק דין לסילוק ידו של המערער מחלקה 13, ואולם מאז ועד היום פסק דין זה לא בוצע. יתרה מזאת, במרוצת השנים המערער הרחיב את דירתו באופן בלתי חוקי ותוך פלישה לחלקה 13.

הרקע העובדתי

2. העובדות הצריכות לעניין הן כפי שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובשלב זה אין עליהן עוד עוררין.

למערער נתונה זכות דיירות מוגנת בדירת קרקע בבניין ברחוב זאב בכר 3 בירושלים, הידוע כחלקה 14 בגוש 30010, וזאת מכוח הסכם שכירות שנחתם עם חברת עמידר בשנת 1965 (להלן: דירת המערער או הדירה, הבניין ו-חלקה 14 בהתאמה). בבניין שלוש דירות, בקומת הקרקע מצויה כאמור דירת המערער ובקומה שמעליה שתי דירות נוספות. כבר בסמוך לאחר קבלת זכות הדיירות המוגנת, פרץ המערער גישה לדירה דרך חלקה 13 הסמוכה, המצויה ברחוב המגיד 14 בירושלים – וזאת לדבריו מאחר שדיירים שהתגוררו אז בבניין חסמו את הגישה לדירה מרחוב זאב בכר (בחלקה 14). מאז שפרץ את הדרך עושה המערער שימוש בחלקה 13 כולה, ששטחה כ-525 מ"ר, בין היתר כגינה וחניה.

                  חלקה 13 נתונה בבעלות רשות הפיתוח ומנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל (בעת הרלוונטית בשמה הקודם – מינהל מקרקעי ישראל; להלן: הרשות). בשנת 1972 הגישה הרשות תביעה נגד המערער לסילוק יד מחלקה 13, ובפסק דין מיום 28.10.1975 תביעה זו התקבלה (ת.א. (שלום י-ם) 5669/72 מינהל מקרקעי ישראל נ' לוי; להלן: התביעה לסילוק יד). לא רק שהמערער מעולם לא פינה כאמור את חלקה 13 כנדרש ממנו בפסק הדין, אלא שבשלב כלשהו לאחר שנת 1980 אף הרחיב את הדירה לתוך חלקה 13 והעתיק לשם את מטבחו. כיום ניצבים בחלקה 13 גם מחסן וקרוואן שבו מתגוררים נכדיו של המערער.

3. בחלוף כחמש שנים מעת שניתן פסק הדין בתביעה לסילוק יד, בשנת 1980 פתחה הרשות בהליכי הוצאה לפועל לפינויו של המערער מחלקה 13. כפי הנראה הליכים אלה לא הסתייעו, ובשנת 1993 ננקטו הליכים נוספים וכך גם בשנת 1996. במקביל לניסיונות הרשות לפנות את המערער מחלקה 13, המערער מצידו ביקש לרכוש את הזכויות בחלקה זו מן הרשות ללא מכרז – וזאת מאחר שלטענתו שכניו חסמו את הגישה לדירת המערער מרחוב זאב בכר (חלקה 14).

כאן המקום לבאר כי במכתב לרשות משנת 1997 ויתר בא כוחו דאז של המערער עו"ד קרמר, בשמו של המערער, על כל טענת התיישנות בקשר עם פסק הדין בתביעה לסילוק יד – וזאת לנוכח הסכמת הרשות לעכב את הליכי הפינוי עד לבירור בקשתו של המערער למכור לו את חלקה 13 (להלן: מכתב הוויתור). ואולם בסופו של דבר עמדת המערער שלפיה אין לו גישה לדירה מרחוב זאב בכר נדחתה על ידי הרשות, ובתכתובת נוספת בנדון משנת 2008 הודיעה היועצת המשפטית של הרשות למערער כי הרשות אינה רואה הצדקה להקצאת הקרקע בפטור ממכרז. יצוין כי במסגרת חקירה נגדית בעדותו לפני בית המשפט המחוזי טען המערער לראשונה כי עו"ד קרמר לא שימש כבא כוחו ולכן לא יכול היה לוותר בשמו על טענת ההתיישנות של פסק הדין בתביעה לסילוק יד; ואולם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי מדובר בטענה כבושה שאף עומדת בסתירה להצהרה מפורשת של המערער שניתנה בשלב מוקדם יותר של ההליך בבית המשפט המחוזי.