לוי נ' י. פריצקר (שקמונה) בע''מ ואח'

פסק דין

רקע

1.התובע, לוי חיים, הגיש כתב תביעה על סך 597,507 ₪ נגד שלושה נתבעים: נתבעת 1, י. פריצקר (שקמונה) בע"מ; נתבעת 2, M.B.S. ANTILLES NV; ונתבעת 3, SHULON INVESTMENTS NV. יצויין שהוגש גם כתב תביעה שכנגד על ידי הנתבעת 3, SHULON INESTMENTS NV נגד התובע על סך 650,000ש"ח, אולם חברה זו נכנסה להליכי פירוק ולא המשיכה בתביעתה.

עמדת התובע

2.התובע טען שהנתבעות התאגדו יחד והתקשרו עם מינהל מקרקעי ישראל בהסכם ביטוח לביצוע עבודות בניה בפרוייקט שנקרא "חלונות הסיטי" בחיפה אשר במסגרתו היו אמורות לבנות שלושה בניני עסקים בסמוך לקרית הממשלה בחיפה. נטען שביום 27.4.98 התקשר התובע עם הנתבעות בחוזה שכירות לפיו שכר התובע מהנתבעות שטח בפרוייקט אשר סומן כיחידה מס' ב/2 בבניין ב' במפלס 16:00 ועוד שטח של 214.4 מ"ר בתוספת מחסן, הכל לצורך הקמת מסעדה לאוכל סיני וסוגי מזון נוספים. התובע טען שפעל על פי התחייבויותיו בהסכם, שילם את התשלום הנדרש בעת החתימה, התקין חדר קירור גדול טרם התקנת קירות המושכר, פנה לבעלי מקצוע אליהם הופנה על ידי הנתבעות וכל שנותר לו היה להמתין לסיום בניית הפרוייקט וקבלת הודעה מטעם הנתבעים על מועד מסירת המושכר. נטען שההודעה לא הגיעה מעולם. בינתיים נקלע התובע לבעיה בריאותית חמורה והוא אושפז בגין מחלה קשה. כאשר התגברעל בעיות הבריאות שב התובע לעמוד על זכויותיו הנובעות מההסכם שבין הצדדים והגיש את התביעה בהליך דנן, לאחר שהתברר לו כי אין למי לפנות ואיש אינו מתכוון לקיים את ההסכם עמו.

3.התובע טען שההסכם הופר על ידי הנתבעות שלא קיימו את חובתן למסור לו את המושכר בתנאים המפורטים בהסכם. התובע טען שהפסיד כספים רבים כתוצאה מכך. נטען שהטענה שהתובע הוא זה שהפר את ההסכם כאשר לא הגיע לקבל את המושכר ולא פתח את המסעדה נשמעה מטעם נתבעת 3 בלבד אשר ההליכים כלפיה עוכבו עקב הליך פירוק בו היא נתונה וכי הנתבעת 2 חזרה על טענות הנתבעת 3 כשהיא מסתמכת על דברים שכלל אינם בידיעתה.

4.בסיכומיו הפנה התובע לסעיפים שונים בהסכם בנוגע למסירת החזקה ובין היתר לסעיף 9.5 וסעיף 11. התובע טען שאין מחלוקת שמדובר בהסכם אחיד שנחתם עם כל הדיירים. נטען שסעיף 25 להסכם מפרט את אופן מסירת ההודעות בין הצדדים. נטען שהיה על הנתבעות לשלוח לתובע בדואר רשום לכתובתו המפורטת בהסכם הודעה לפי סעיף 11 ולהודיע לתובע על יום מסירת החזקה במושכר יחד עם ציון מפורש של שני מועדים: יום מסירת החזקה על פי סעיף 11.2(1) ומועד תחילת השכירות לפי סעיף 11.2(2). נטען שלא נשלח מעולם מכתב הכולל את הפרטים האמורים לידי התובע על ידי הנתבעות. נטען שהנתבעות לא הציגו מכתב שטענו ששלחו בבית המשפט. התובע הכחיש שקיבל אי פעם מכתב כלשהו מהנתבעות. נטען שהעד מר ארז, מנהל פרוייקט "חלונות הסיטי", לא היה מסוגל להראות שהמכתבים שטען שנשלחו לתובע נשלחו בדואר רשום. נטען שהעד הסכים שההסכם לא בוטל כאשר הוא טען שהתובע היה חדל פרעון, טענה חסרת בסיס. נטען שבעדותו הודה העד שמכתב המפרט את מועד המסירה (מסירת החזקה ומסירה כבר רשות) לא נשלח מעולם. נטען שטענת הנתבעות שהתובע לא שיתף פעולה הופרכה בעדות העד מטעם הנתבעת 2. נטען שהטענה לפי התובע נעלם היתה מופרכת.

5.בשורה התחתונה נטען שהנתבעות לא קיימו את התחייבותן כלפי התובע בהסכם ולא שלחו אליו מכתב בדואר רשום הקובע את מועד מסירת החזקה במושכר ולמעשה לא מסרו לתובע את החזקה במושכר עד עצם היום הזה.

6.התובע הסתמך על סעיף 22.6 להסכם, הקובע תחולתן של הוראות חוק החוזים (תרופות) ביחסים שבין הצדדים. נטען שהתובע ביטל למעשה את ההסכם במכתבו מיום 10.5.04 באמצעות בא כוחו ושביטול ההסכם בנסיבות אלו פתח את הדלת לתביעת השבה ופיצויים בגין נזקים.

7.התובע טען לנזקים שונים שנגרמו לו על ידי הנתבעות. התובע העיד שמספר שנים נאלץ לטפל בבעיותיו הרפואיות. בעקבות האשפוזים השונים ירדו עסקיו לטמיון ומסמכים שונים שהיו ברשותו לרבות חשבוניות וקבלות אבדו. נטען שרפי ארז מטעם הנתבעת 2 השלים למעשה בעדותו את החוסר במסמכים ותיקן את הפגם של אי יכולתו של התובע להמציא ראיות לתשלומים ששילם. התובע טען בכתב התביעה ובתצהירו כי שילם לנתבעות או למי מטעמן כספים רבים ובכללם דמי שכירות בגין 3 חודשים ראשונים ואחרונים ששולמו מראש על פי סעיף 8.1.2 להסכם. נטען שעדותו של התובע אושרה ואומתה בעדות מנהל הפרוייקט מר רפי ארז מולו נחתם ההסכם שהעיד שמה שנכתב אכן משקף מה שהיה.

8.נטען שנעשתה טעות חישוב והתובע טען לתשלום 3 חודשים בלבד בכתב התביעה כאשר בפועל שילם 6 חודשי שכירות. נטען שעל פי סעיף 8 הקובע דמי שכירות חודשיים בסך 23,853 ₪ בצירוף מע"מ (27,908 ₪), 6 חודשים מגיעים לסך של 167,448 ₪ נכון ליום 27.4.98 שהם 310,360 ₪ משוערכים ליום הגשת התביעה. נטען שהתובע הצליח באמצעות עדותו להוכיח שהתקין חדר קירור בשווי 10,000 ₪, שהם 15,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. נטען שהתובע לא הצליח להביא את הראיות הנדרשות להוכחת יתר נזקיו. בנסיבות אלה ביקש התובע פסיקת 325,376 ₪.

סיכומי הנתבעת 2

9.הנתבעת 2 דחתה את דרישות התובע. נטען שהנתבעת 3 הגישה נגד התובע תביעה שכנגד לפיה התובע הוא זה אשר הפר את ההסכם בכך שניתק כל קשר עם הנתבעות, נעלם למשך שנים רבות וממילא נמנע מלפתוח את החנות ששכר בפרוייקט ונמנע מקיום שאר התחייבויותיו על פי הסכם השכירות.

10.נטען שהנתבעת 3 תבעה את הפסדיה מדמי שכירות לכל תקופת השכירות, העולים לאין שיעור על סכום התביעה. נטען שאמנם נכנסה הנתבעת 3 להליכי פירוק וכתוצאה מכך עוכבו ההליכים בינה לבין התובע אולם הליכי התביעה שכנגד משליכים על התביעה עצמה לאור הגרסה השונה שהעמיד התובע לראשונה במסגרת הגנתו מפני התביעה שכנגד. נטען שבהגנתו העלה התובע לראשונה עובדות מהותיות אותן העלים והסתיר קודם לכן. התברר על פי הטענה, שבעת שהיה על התובע להשלים את העבודות במושכר כמתחייב, חלה התובע ונכנס לניתוח שהסתבך וגרם לו לבעיות רפואיות קשות. נטען שמחלתו של התובע וסיבוכי הניתוח שעבר מספקים הסבר אודות העלמותו לתקופה ארוכה ויכולים אולי לשמש לו עילת הגנה מפני התביעה שכנגד, אולם מוכיחים באותה מידה את העובדה שהתובע הוא זה שהפר את ההסכם השכירות ולא הנתבעות. נטען שהתובע חסר תום לב באופן שניהל את תביעתו. הנתבעת 2 בהגנתה טענה כי לא הפרה את הסכם השכירות וכי לא היו עיכובים מצד הנתבעות בכל הקשור למסירת המושכר לתובע. הנתבעת 2 טענה בהגנתה שהתובע הוא זה אשר הפר את ההסכם הפרה יסודית וגרם לנתבעות נזקים ממשיים של הפסד דמי שכירות בסכום העולה על סכום התביעה.

11.נטען שאין פגם בכך שהנתבעת 2 אימצה את עמדת ההגנה של הנתבעת 3. זאת, במיוחד כאשר נתבעות 2 ו- 3 היו שותפות בפרוייקט ובמיוחד מקום בו לא הוכיח התובע את תביעתו. נטען שטענות ההגנה של הנתבעת 2 נותרו בתוקף ללא קשר למקורן. נטען שהתובע התעלם מכך שנטל הראיה עליו ולא על הנתבעות. נטען שגם אם הנתבעת 2 לא היתה טוענת דבר להגנתה, היה מקום לדחות את התביעה מהעדר הוכחה.

12.מבחינת הראיות נטען שהתובע הגיש לבית המשפט תצהיר עדות ראשית כעד יחיד. נטען שהתובע לא הביא עדים נוספים כלשהם והוסיף כראיות רק את הסכם השכירות ושני מכתבים מאת בא כוחו ומסמכים רפואיים שונים.

13.נטען שהתובע לא הוכיח ולו במעט את הטענות שלו לעניין הפסדיו. נטען שהנתבעת 3 הגישה תצהיר עדות מטעם מר שמואל ברכפלד עליו הסתמכה הנתבעת 2. נטען שהנתבעת 2 לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה משום שלא היתה מעורבת ישירות בפרוייקט אלא היתה שותפה פסיבית בלבד. הנתבעת 2 היתה מעונינת לזמן את ברכפלד לעדות אולם מלבד מכתבו של רפי ארז מיום 31.5.99 לא היה בעדותו צורך, שעה שהתובע לא הוכיח כלל את תביעתו. מאחר והתובע הכחיש את מכתבו של ארז מיום 31.5.99 הוזמן העד האמור לעדות. נטען עוד שבחקירה נגדית בניסיון להתחמק מתשובה לשאלה מי תיאם עם התובע את התקנת חדר הקירור במושכר, טען התובע לראשונה כי היה לו שותף בשם שלמה צדוק. נטען שעניין זה מעלה שאלות נוספות וביניהן מדוע השותף לא נזכר בהסכם השכירות, מדוע לא הצטרף לתביעה ומדוע לא הזמין אותו התובע לעדות. נטען שהתובע לא העיד אמת או שהתובע כבש את עדותו בקשר לשותף והמנעות התובע מהזמנתו לעדות פועלת לרעתו.

14.נטען שבעת שהתובע עבר ניתוח שהסתבך הסכם השכירות היה בשלב שבו התובע קיבל את המושכר והתקין בו את חדר הקירור. על התובע היה לבצע עבודות התאמה במושכר ועם גמר העבודות, לפתוח את המסעדה. הנתבעת 2 טענה שבהתאם לסעיפים 9.3- 9.5 להסכם השכירות, התחייב התובע לקבל את המושכר מידי המשכיר לצורך ביצוע עבודות ההתאמה. נטען שהנתבעות ביצעו את העבודות שהתחייבו להן על פי נספח ב' לחוזה ושהתובע קיבל את המושכר לידיו כבר רשות לצורך ביצוע עבודות ההתאמה, ביניהן גם התקנת חדר הקירור. נטען שהתובע עצמו הודה שהתקין את חדר הקירור במושכר ופעולה זו מהווה הודאה של קבלת מעמד של בר רשות. נטען שביום 30.5.99 העלה מר רפי ארז את הסיכום עם התובע על הכתב במכתב אליו ביום 31.5, על פיו סוכם שהשוכר ימשיך בבינוי המושכר כבר רשות ויפתח לקהל בעיתוי שהמשכיר יסכם עם השוכר ולא יאוחר מסוף 1999. נטען שהתובע לא היה יכול לספק פרטים בקשר למכתבו האמור של רפי ארז אך הודה בחקירה שהיה עליו לבצע עבודות רבות במושכר שלא ביצע. נטען שעדות התובע לפיה ביצע כביכול את העבודות סותרת את עדותו של רפי ארז שאישר שערך את המכתב וחתם עליו ושהתובע לא עמד בהתחייבויותיו ולכן פגש אותו מלכתחילה. ארז טען כי הפגישה נועדה לתת לתובע מועד אחרון לבצוע התחייבויותיו. ארז העיד עוד שהבניין התאכלס ממאי או מיוני 1999 ושהתובע הפר את ההסכם ופשוט לא הגיע ולא עשה כלום בעניין. ארז העיד בחקירתו הנגדית כי היה על התובע להשלים את העבודות ולפתוח את המושכר עד ליום 31.12.99, אך לא עשה דבר ולא הופיע. נטען שהתובע הוא זה שהפר את ההסכם. נטען שהודעת הביטול של בא כוחו של התובע משנת 2004 נולדה על רקע הכנת התביעה בלבד.

דיון

15.אין מחלוקת שנחתם הסכם ביום 27.4.1998 על ידי הצדדים. עיינתי בתצהירו של התובע ועלי לומר כי אין בידי לקבל את גירסתו אלא ההיפך הוא הנכון. לעומת זאת, עדותו של רפי ארז היתה מהימנה עלי על כל חלקיה, לרבות בנוגע למסמך נ/1. יוצא כי התובע קיבל את המושכר כבר רשות והיה צריך להכין את השטח ששכר על מנת שיוכל לפתוח את המסעדה. ארז שזכר את מהלך הענינים העיד שפרט לחדר קירור שנרכש והוכנס למקום לא נעשה דבר והוא פירט עוד שמעצבת פנים ניסתה להשיג את התובע, ברם לא הצליחה. ארז עוד פירט שפגש את התובע ביום 30.5.99 ונתן לו "דד-ליין" לסיים את העבודה בחנות ומאז לא שמע או ראה אותו (עמ' 4 ש' 1 – 6 מיום 28.6.10).