לוי נ' א.א. לוי בזארים בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

התובעת, ילידת 17.8.87, נפגעה לטענתה ביום 17.6.08 כאשר נפלה במדרגות שבפתח חנותה של נתבעת 1 המצויה ברחוב בן הלל בירושלים (להלן- "החנות"). מזירת התאונה פונתה התובעת, שהייתה בשבוע ה- 18 להריונה, לבית החולים שערי צדק.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה, בשאלת האחריות והאשם התורם, וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובעת והפיצוי הראוי בגינו.

נסיבות התאונה:

גרסת התובעת

עדות התובעת

בתצהיר עדות ראשית פירטה התובעת את נסיבות התאונה כדלקמן: "ביום 17.6.08 הגעתי עם אחותי תהילה טובול למרכז העיר לצורך קניות. במהלך הקניות נכנסנו לחנות בשם "בלווי", חנות לממכר בגדים השוכנת במרכז העיר ירושלים. לאחר שסיימנו את עיסוקנו בחנות האמורה, יצאנו אני ואחותי בחזרה לכיוון הרחוב, אלא שבמהלך הירידה במדרגות המובילות מחנות הבגדים לעבר הרחוב, נפלתי כתוצאה ממצבן התחזוקתי הלקוי של המדרגות ונחבלתי... כתוצאה מנפילתי הוטחתי בעוצמה ארצה ונחבלתי באורח קשה בכל חלקי גופי ובכלל זה בקרסול רגלי הימנית. יודגש כי במועד התאונה הייתי בהיריון, בערך בשבוע ה-18. ממקום התאונה פוניתי לבית החולים שערי צדק, באמצעות אמבולנס אשר הוזמן למקום התאונה." (סעיפים 2-3, 5-6).

התובעת ציינה בתצהיר כי "אדגיש כי מצבן התחזוקתי של המדרגות היה רע מאוד. מעבר לכך שחלק גדול מהמדרגות היה שבור, הרי שחלק גדול מהן, מעבר להיותו שבור, היה סדוק ובמצב תחזוקתי נמוך ביותר ואין לי ספק שזו בעצם הייתה הסיבה לנפילתי ולחבלתי." (סעיף 4).

במהלך החקירה הנגדית, השיבה התובעת לשאלה אם הייתה לבד בזמן הנפילה כי הייתה "ביחד עם אחותי תהילה טובול. ירדתי במדרגות וכשהגעתי למדרגה השלישית לפני האחרונה, הנחתי את הרגל על המדרגה והרגשתי שאני עומדת באויר, הרגל פשוט ירדה באוויר, לא היה שם מדרגה היה שבר והרגל החליקה בשבר ונפלתי נפילה קשה." (עמ' 2 שורות 1-3). לשאלת ב"כ הנתבעים חידדה התובעת את תשובתה וענתה כי מדובר במדרגה השלישית מלמטה (עמ' 2 שורה 5). התובעת השיבה כי האירוע היה לאחר ששהתה בחנות כרבע שעה, וכי היא ואחותה נכנסו ויצאו מהחנות ביחד. כן אישרה שהשתיים עלו לחנות דרך אותו גרם מדרגות שיש בו כ-10 מדרגות (עמ' 2 שורות 23-24; עמ' 3 שורות 1-7).

לשאלה האם בזמן העלייה במדרגות הן הסתכלו מה הן עושות השיבה "כשעליתי במדרגות, על כל מדרגה הסתכלתי אבל לא הסתכלתי על כל הרוחב של המדרגות, אלא איפה שעליתי." (עמ' 3 שורות 12-13). התובעת אישרה שהיא מסתכלת על המדרגות באותו חלק שבו היא מתכוונת להניח את רגלה וכי בעלייה לחנות היא לא ראתה את השבר במדרגות כיוון שכנראה לא הייתה באותו מקום (עמ' 3 שורות 14-18).

לשאלה איך לא ראתה את השבר במדרגות בעת שירדה בהן השיבה "ברגע שהגעתי למדרגה, הסתכלתי אבל באותו רגע כבר הנחתי את הרגל על המדרגה באופן אוטומטי והרגל ישר החליקה במקום שהיה השבר." (עמ' 3 שורות 23-24).

לתובעת הוצגה תמונה של המדרגות (מוצג ת/2) והיא אישרה כי מדובר במדרגות שבהן מעדה, אף סימנה את המקום שבו מעדה (עמ' 4 שורות 1-7). התובעת השיבה כי השבר במדרגה לא היה קטן ו"הוא היה מספיק בשביל שאפילו הקצה של הרגל תכנס ומספיק בשביל שאחליק", וענתה שנית כי "איך שאני זוכרת אותו זה לא היה קטן, בתמונה זה נראה מזערי לעומת כל המדרגות, יחסית לרוחב של המדרגות, אבל כשהרגל מונחת שם זה חתיכה שהרגל ממש תחליק" (עמ' 4 שורות 20-23). לשאלה היכן הייתה אחותה רגע לפני המקרה השיבה "אני ירדתי והיא היתה מאחורי." (עמ' 4 שורה 25). התובעת השיבה בשלילה לשאלה האם רצה במדרגות (עמ' 4 שורות 28-29).

התובעת השיבה כי לאחר הנפילה עובדי החנות לא ניגשו לעזור לה ו"היו כמה אנשים מהרחוב שבאו, שאלו אם הזמינו לי אמבולנס מהחנות, אמרתי שלא, וישר הם התקשרו והזמינו אמבולנס." (עמ' 5 שורות 15-16). כשנשאלה איך היא יודעת שאף אחד מבין אלו שניגשו לעזור אינו מהחנות השיבה "המוכרות דתיות ואף אחת מהן לא היתה, היו שם בעל ואישה שעברו במקום והם אלה שבאו והזמינו את האמבולנס ועוד מישהי שבאה אחריהם, והיא התלוותה אלי לאמבולנס. אפילו עזרה מינימלית לא הגישו מהחנות. כוס מים הביא מוכר מהחנות שליד." (עמ' 5 שורות 21-23). התובעת הדגישה שאין לה כל ספק שהיא מעדה בגלל המדרגה השבורה (שורות 25, 28).

לשאלה האם נעלה באותו היום נעלי פלטפורמה בסגנון הנעל שמצולמת בנ/1 השיבה "ממש לא. הייתי בהיריון בחודש חמישי כך שלבשתי נעל נמוכה ולא עקב ולא פלטפורמה... זה היה נעל מסוליה דקה, לא משהו גבוה, לא עקב ולא פלטפורמה...לא היה עקב. ס"מ או שניים." (עמ' 5 שורות 4-9). התובעת השיבה כי לפני האירוע היא לא הייתה בחנות ולא הכירה אותה (עמ' 6 שורות 21-22).

עדותה של תהילה טובול – מטעם התובעת

בתצהיר עדות ראשית הצהירה תהילה טובול – אחותה של התובעת (להלן- "תהילה") –כי "ביום 17.6.08 הגענו אני ואחותי למרכז העיר לצורך קניות. במהלך הקניות נכנסנו לחנות בשם "בלווי", חנות בגדים במרכז העיר. לאחר שסיימנו להסתכל על הבגדים בחנות יצאנו אני ואחותי בחזרה לכיוון הרחוב. במהלך הירידה במדרגות מהחנות החוצה, נפלה אחותי כתוצאה משבר במדרגה ונפגעה באורח קשה... מיד לאחר שנפלה ניסיתי לסייע בידי אחותי לקום, אלא שאחותי לא הצליחה לעמוד על הרגל משום הכאבים העזים שהיו לה. כשהסתכלתי על רגלה של אחותי הבחנתי שהרגל מעוותת ולכן מאוד נלחצתי. בנוסף, כפי שציינתי, אחותי הייתה בהיריון מתקדם ולכן מאוד נלחצתי שמא תפיל העובר ולכן התחלתי לבכות. מיד לאחר נפילתה של אחותי, וכשהבנתי שפגיעתה אינה קלה היות ולא הצליחה לעמוד, רצתי בחזרה לחנות וביקשתי מהמוכרת להזמין אמבולנס וכן התקשרתי לדניאל, בעלה של אחותי. לאחר מכן שבתי לאחותי, אז הגיע בעלים של חנות סמוכה, אשר עזר לי ולאחותי... כתוצאה מהלחץ אליו נכנסתי...לא יכולתי להתלוות לאחותי באמבולנס ולכן עוברת אורח שהייתה במקום התלוותה לאחותי במקומי. אחותי פונתה לשערי צדק, שם אושפזה להמשך טיפול." (סעיפים 2-5, 8-12).

עוד הצהירה תהילה כי "יודגש כי במועד התאונה הייתה אחותי בהיריון מתקדם, ולכן נעלה היא נעל נוחה..." (סעיף 7). במהלך חקירתה הנגדית השיבה תהילה כי בעת האירוע היא הייתה בת 14 (עמ' 14 שורה 2).

עדותו של דניאל לוי – מטעם התובעת

דניאל לוי – בעלה של התובעת (להלן - "דניאל") – העיד בתצהיר עדות ראשית לעניין נסיבות התאונה כי "ביום 17.6.08 הלכה אשתי בליווי אחותה, הגב' תהילה טובול... לערוך קניות במרכז העיר. אני הייתי בעבודה, כאשר לפתע התקשרה אליי תהילה, בוכייה ונסערת, וסיפרה לי שאשתי נפלה במדרגות החנות "בלווי", אליה נכנסו לערוך קניות. בשיחה טלפונית זו סיפרה לי שאשתי נפגעה ברגל ושמישהו הזמין אמבולנס... מיד התארגנתי לצאת מהעבודה... כאשר בדרכי למקום, הודיעה לי תהילה כי הגיע אמבולנס המפנה אותה לבית החולים שערי צדק. מיד נסעתי לשערי צדק, שם הבנתי מאשתי לראשונה כי נפלה ממדרגות שלא היו תקינות." (סעיפים 3-6).