לוי נ' שרותי בריאות כללית

החלטה

תבעה שהוגשה ביום 21.5.08 בטענה לרשלנות רפואית.

בהחלטה מיום 6.10.08 נקבע, כי לא הוגשה חוות דעת רפואית ועל כן התובעת מנועה לטעון לכל עניין שהוכחתו טעונה חוות דעת רפואית.

התובעת הגישה בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית. בהחלטה מיום 6.1.09 נדחתה בקשתה זו.

בדיון שנערך ביום 25.5.09 ביקשה ב"כ התובעת אורכה בת 60 יום להגשת חוות דעת רפואית מטעם התובעת. במקביל, ניהלו הצדדים משא ומתן לפשרה.

בדיון שנערך ביום 29.12.09 מסרה ב"כ התובעת כי חוות הדעת הרפואית תוגש לכל היותר בתוך חודש ימים. עוד נמסר, כי הצדדים ממשיכים בניהול המו"מ לפשרה. בהחלטה שניתנה נקבע, כי עד ליום 31.1.10 יגישו ב"כ הצדדים עדכון לגבי מצב הדברים במו"מ ואם מבקש התובעת להגיש בקשה לעניין אורכה להגשת חוות דעת רפואית, עליה לעשות כן עד לאותו מועד.

ביום 18.2.10 הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה מחמת אי צירוף חוות דעת רפואית.

במהלך חודש מאי 2010 הוגשה תגובה על ידי ב"כ התובעת, אך זו לא נמצאה בתיק בית המשפט. משהוגשה תשובת הנתבעת לתגובה זו, ממנה ניתן היה ללמוד על הגשת תגובה מטעם התובעת לבקשה, נתבקש ב"כ התובעת להגיש תגובתו לתיק בית המשפט.

התובעת טוענת בתגובתה, כי אין מקום לדחיית התביעה על הסף, גם בהעדר חוות דעת רפואית, לנוכח הטענה בדבר העברת נטל הראיה. כמו כן מבקשת התובעת להאריך לה המועד להגשת חוות דעת רפואית ב-30 ימים ממועד התגובה.

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 25.4.10 בת.א. (אשדוד) 114/09 צ'חלטה נ' בי"ח ברזילי - אשר דנה במקרה דומה - הוכחת רשלנות בתביעת רשלנות רפואית מסוג התביעה בתיק זה, מותנית בהגשת חוות דעת רפואיות בעניינים רפואיים, חוות דעת אשר יהיה בהן לבסס רשלנות כזו.

המדובר במקרה שלפנינו בתביעה בגין רשלנות רפואית נטענת הקשורה ללידה שנערכה אצל הנתבעת וכן לטיפול רפואי שניתן לה מאוחר יותר. טענותיה של התובעת הינן טענות המבוססות באופן מובהק על עניינים שברפואה, ועל כן חובה היה עליה לצרף לתביעה חוות דעת רפואית. בעילת תביעה בדבר רשלנות רפואית, יש לחוות הדעת הרפואית חשיבות מוגברת. חוות הדעת צריכה להתייחס הן לקשר הסיבתי העובדתי, הן לקשר הסיבתי המשפטי, והן לשאלת קיומה של רשלנות.

הוא הדין בכל הנוגע לטענה בדבר העברת נטל הראיה על כתפי הנתבעת על-פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. אין די בהעלאת הטענה בדבר העברת נטל הראיה כדי לפטור מהגשת חוות דעת רפואית, שכן גם טענה זו אינה משחררת את התובע מן החובה להוכיח קשר סיבתי בין המעשה לבין הנזק לו הוא טוען. כאמור, הוכחת הקשר הסיבתי בין מצבה הגופני של התובעת, לבין העוולה הנטענת, חייבת להעשות באמצעות חוות דעת מומחה בתחום הרפואה.

ראה: ההחלטה בת.א. 114/09 הנ"ל והפסיקה המוזכרת שם.

בקשתה של התובעת לפטור מהגשת חוות דעת רפואית, נדחתה.

לתובעת ניתנו מספר אורכות להגשת חוות דעת רפואית מטעמה. חרף האורכות הרבות שניתנו לה, להגשת חוות דעת רפואית, לא הוגשה חוות דעת כזו.

בתגובה לבקשה עתרה התובעת לאורכה נוספת של 30 ימים ממועד הגשת התגובה. בינתיים, חלף פרק זמן נוסף, וגם האורכה הנוספת שהתבקשה, לא הועילה, ועד כה לא הוגשה חוות דעת רפואית מטעמה של התובעת.

בנסיבות אלו, אין מנוס אלא להורות על מחיקת התביעה.

ניתנה היום, ט"ו אב תש"ע, 26 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: