לוי נ' שנהב (שהרבני) ואח'

ב"כ התובע: עו"ד רן אורן ב"כ הנתבע 1 עו"ד רביב תירם פסק דין

תביעה לפנוי ותביעה כספית.

נגד הנתבע 2 ניתן פסק דין ביום 15/6/2009.

פתח דבר

1.התובע הוא בעל זכות החכירה בחנות בשטח של כ-40 מ"ר ברח' הקישון 9, בתל אביב (גוש 6930, חלקה 25)(להלן – החנות או המושכר). הנתבע 1 (להלן הנתבע) מחזיק בחנות בדיירות מוגנת מכוח חוזה שכירות מיום 16/12/1984, אשר נכרת בין הנתבע ובין הבעלים הקודמים של החנות.

התביעה

2.הנתבע 1 השכיר את החנות לנתבע 2, בתמורה, ללא הסכמת התובע ובניגוד להוראות הדין והסכם השכירות. בין התובע לנתבע לא נערך הסכם שכירות חדש. דמי השכירות עודכנו מעת לעת ועמדו על 786 ₪ לחודש, אשר שולמו בתחילת כל רבעון לשלושה חודשים מראש. מתחילת שנת 2003 הפסיק הנתבע כליל לשלם דמי שכירות, אך הפרות בעניין זה הין גם בשנים 2001-2002.

הפרות הסכם השכירות באי תשלום דמי שכירות ובהשכרת הנכס לאחר, מקימות לתובע עילות לפינוי הנתבע מהמושכר, הן לפי חוזה השכירות והן לפי הוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 (להלן – החוק). השכרת הנכס לנתבע 2 בתחילת שנת 2007 או בסמוך לכך, מהווה גם נטישה של המושכר ומקימה עילת פינוי נוספת נגד הנתבע.

חוב דמי השכירות מיום 1/1/2003 ועד סוף שנת 2008 עומד על 68,454 ₪, נכון ליום הגשת התביעה (26/10/2008). מבוקש להורות על פינוי הנתבע מהמושכר ולחייבו בתשלום החוב.

ההגנה

3.לא קמה עילה לפינוי הנתבע מהחנות, על פי החוזה או על פי הדין, אך אם יקבע בית המשפט שקמה עילה כאמור, מבקש הנתבע להעניק לו סעד מן הצדק. לא קיים חוב דמי שכירות כי הנתבע מקזז תשלומים ששולמו ביתר. מאז שכר הנתבע את המושכר מבעליו הקודמים הוא עושה בו שימוש זהה לזה שנעשה במועד הגשת התביעה. הנתבע לא נטש את החנות והוא עושה בה שימוש כחנות וכמחסן. בנוסף לשימוש שעושה הנתבע 1 במושכר עושה בו שימוש הנתבע 2 בידיעתו ובהסכמתו של התובע, כפי שנעשה גם בעבר. התובע דורש דמי שכירות העולים על המוסכם ומסרב לערוך התחשבנות בעניין זה, למרות בקשות הנתבע. דמי השכירות המוסכמים הם אלה הנקובים בהסכם, והם בלבד. הואיל והתובע גבה מהנתבע דמי שכירות בסך 26,250 ₪ נכון ליום 1/12/2002 רשאי הנתבע לקזז את ששולם ביתר, וכך הוא פטור מתשלום כלשהו לרבות במועד הגשת כתב ההגנה. נוכח העובדה שהנתבע 2 השתמש במושכר לעיני התובע ולאורך זמן, הרי שיש לאפשר לנתבע לתקן את ההפרה. הנתבע 2 עזב את המושכר והוא אינו עושה בו עוד כל שימוש.

4.על טענות ההגנה של הנתבע השיב התובע כי הנתבע מודה כי מזה שש וחצי שנים אין הוא משלם לתובע דמי שכירות. טענת הקיזוז נטענה בעלמא וללא פירוט מספיק. הנתבע אינו מצרף תחשיב נגדי של דמי השכירות לשיטתו. הנתבע מודה שהשכיר את הנכס לנתבע 2.

ראיות הצדדים

5.מטעם התובע הוגש תצהיר של התובע עצמו. לתצהיר צורפו המסמכים הבאים:

(1)צילום ת"ז של התובע;

(2)נסח טאבו מיום 5/12/2007;

(3)ייפוי כוח נוטריוני של מר אברהם לוי לתובע בעניין העברת זכויות במקרקעין;

(4)הסכם מכר מיום 10/3/1993;

(5)חוזה מיום 30/6/1993;

(6)חוזה שכירות מיום 16/12/1984;