לוי נ' שחם ואח'

פסק דין

1.בתאריך 27.2.12, בסביבות השעה 16:00, יצאה התובעת ממקום עבודתה ונכנסה אל רכבה,

אותו החנתה בתחילת היום במגרש חניה ברחוב הרצל בזכרון יעקב.

2.נתבע 1, אשר נהג אותה שעה ברכב שבבעלות נתבעת 2, נכנס אל אותו מגרש חניה.

3.על מה שארע בשלב זה, נטושה בין הצדדים המחלוקת שבה נדרשת אני להכריע.

4.לגרסת התובעת, נתבע 1 נכנס אל מגרש החניה במהירות ואז, בעודו מנסה להשתחל במרווח

הצר שנותר בין רכבה לבין רכב נוסף, שלישי, שיצא באותה עת מהמגרש, הוא פגע עם

רכבו בצד השמאלי קדמי של רכבה.

5.נתבע 1, מאשר כי העריך באופן שגוי את סיכוייו לעבור בין שני כלי הרכב בשלום ולכן פגע

ברכבה של התובעת, אלא שלטענתו, לא נגרם לרכב כל נזק.

על בסיס גרסה זו של נתבע 1, כך נראה, דחתה חברת הביטוח בה מבוטח הרכב בו הוא

נהג, את תביעת התובעת, בטענה שהאחריות על הנזקים שנגרמו לרכבה, אינה מוטלת על

נתבע 1.

6.הן בכתב ההגנה והן בעדותו בפני, טען נתבע 1 כי רכבה של התובעת היה "שרוט מכל

הכיוונים" ושהנזקים להם היא טוענת כעת, כאילו נגרמו באותו אירוע, הם נזקים ישנים.

לטענתו, כששאל את התובעת "מה הן הדפיקות שיש לה ברכב?" היא השיבה לו: "כולם

דפקו לי את האוטו ואף אחד לא משלם. עכשיו תפסתי אותך ואתה תשלם".

גם אם אצא מנקודת הנחה שהתובעת אמרה משפט כזה, הרי שלטעמי אין בכך כדי להוביל

למסקנה שהיא החליטה ל"הפיל" עליו את נזקיה מאירועים אחרים, מבלי שרכבה ניזוק

בארוע הנדון.