לוי נ' רעות ואח'

ב"כ התובע: עו"ד לייזרוביץ'

ב"כ הנתבעות: עו"ד גיא-דרור

פסק דין

תאונת דרכים שארעה ב-29/1/09 בכביש ירושלים תל-אביב, סמוך לסיבוב מוצא. התובע הוא בעליה של מונית גדולה. בעדותו הראשית העיד כי נסע בנתיב השמאלי ביותר "כל השיירה נעצרה, בלמתי ואחרי כמה שניות שמעתי מכה" (עמ' 1, שורה 11). בחקירתו הנגדית שינה במקצת גרסה זו והעיד: "שמעתי את החריקה של הרכב שהיה אחרי בולם ולפתע הוא סטה ימינה" (עמ' 2 שורה 3). התובע טוען אפוא כי הנתבעת נסעה במסלול אחריו ופגעה בו מאחור.

נתבעת 1 העידה כי נסעה בנתיב האמצעי (ולא השמאלי), כי שמרה מרחק מן הרכב שלפניה, וכי "נהג המונית סטה בצורה חדה, ללא איתות, ונדחף ביני לבין הרכב ששמרתי מרחק ממנו" (עמ' 2 שורות 26-27).

שמעתי את הנהגים ואני נותן אמון בגרסתה של הנתבעת 1 ומעדיף אותה על-פני גרסת התובע. לא זו בלבד שעדותה נשמעה קוהרנטית ואמינה ולא נסתרה, אלא שהיא נתמכה בעדות נוספת של בן-זוגה לשעבר – שכיום אין לו כל אינטרס בתביעה. עד זה תיאר את נסיבות התאונה באורח דומה, וגם עדותו לא נסתרה או נתערערה. יתרה מכך, עדותם של הנתבעת ושל הנוסע אף עולה בקנה אחד עם ההודעה לביטוח ועם הודעותיהם במשטרה בסמוך למועד התאונה, דבר שמהווה חיזוק לגרסת הנתבעות. למול כל אלה עומדת עדותו היחידה של התובע, שלא נתמכה בכל ראיה נוספת ושבה עצמה נמצאו סתירות כמפורט למעלה. אוסיף כי רכבו של התובע נפגע בפינה הימנית אחורית ואילו רכב הנתבעת נפגע בפינה שמאלית קדמית. מוקדים אלו עשויים אמנם להתיישב עם שתי הגרסאות, אולם צורתם ומיקומם בקצוות הרכבים מתיישב טוב יותר עם גרסתה של הנתבעת 1 כי התובע הוא שסטה למסלולה. טעם הדבר: אם הנתבעת הייתה סוטה ימינה כדי להימנע מפגיעה – כטענת התובע – היה עליה לבצע פניה חדה יחסית ולחסום את הנתיב האמצעי במלואו, דבר שאינו מתיישב עם תיאור התאונה על ידי שני הנהגים ועם היותו של הכביש עמוס.

נוכח כל אלו אני מעדיף את גרסת הנתבעות על פני גרסת התובע. אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בשיעור 873 ₪ בתוספת הוצאות בסך 350 ₪ לכל אחת מן הנתבעות. אני פוסק לעד מטעם הנתבעות שכר עדות בסך 350 ₪ שישולם בידי נתבעת 2.

ניתן היום, כ"ד תמוז תש"ע, 06 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: