לוי נ' רחום ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לתשלום תכוף אותה הגישה התובעת במסגרת תובענה לתשלום פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

התובעת, ילידת 1955, נפגעה בתאונת דרכים מיום 6.10.09. כתוצאה מאירוע התאונה נפגעה התובעת בראשה, בעמוד השדרה הצווארי והמתני, בכתף ימין, בצלעות, בברך ימין ובשורש כף יד ימין. בהמלצת רופאיה ובאישור רופא תעסוקה, שוהה התובעת מאז אירוע התאונה ועד היום באי כושר והיא לא חזרה לעבודתה מאז התאונה. עיקרה של תקופת אי הכושר מגובה בתעודות מחלה.

2.התובעת עותרת לתשלום תכוף על מנת לכסות את הוצאות מחייתה השוטפות מאז התאונה ועד היום, וכן לשם כיסוי עלויות הטיפולים הרפואיים והוצאות סיעוד כאשר היא מעמידה את שיעור הוצאותיה למן יום התאונה ועד מועד הגשת הבקשה על הסך של 30,000 ₪.

3.יצויין, כי בקשתה של התובעת לא נתמכה במסמכים כלשהם, כך גם כתבי הטענות מטעמה. ואולם, התובעת העבירה לעיונם של הנתבעים העתק תלושי שכר ותיעוד רפואי וזה אף הוצג במהלך הדיון שהתקיים. היות והתובעת לא צרפה אסמכתאות כלשהן בנוגע להכנסות בעלה, הוגשו בפתח ישיבת יום 18.7.10 תלושי השכר של הבעל.

4.ב"כ הנתבעים מבקשת לדחות את בקשת התובעת, ראש וראשית בשל העדר הפירוט הנדרש בבקשה לתשלום תכוף, כאשר התובעת אינה מפרטת מיהם בני משפחתה הסמוכים על שולחנה וכן אינה מפרטת את הוצאותיה השוטפות ואת ההוצאות הרפואיות להן היא נדרשת.

אשר להכנסות התובעת, טוענת ב"כ הנתבעים, כי הכנסותיה עמדו, על פי תלושי השכר שלה על סכום של לא יותר מ-2,000 ₪ בחודש.

עוד טוענת ב"כ הנתבעים, כי פגיעתה של התובעת היתה קלה, עיון בתיעוד הרפואי שצורף מלמד, כי התובעת סבלה משינויים ניווניים בעמוד השדרה, כך שסבלה מתחלואה קודמת ומכאן, גם אם שהתה התובעת באי כושר, הרי אינו קשור לאירוע התאונה.

לטענת ב"כ הנתבעים, עלולים הנתבעים להימצא במצב של חסרון כיס אם ישולם לתובעת תשלום תכוף ובסופו של יום יסתבר, כי לא נותר לתובעת נזק לצמיתות כתוצאה מאירוע התאונה.

ב"כ הנתבעים ויתרה על חקירת התובעת.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לפצות את התובעת בתשלום תכוף, אם כי בשיעור נמוך מזה המבוקש על ידי התובעת.

6.המחלוקת הראשונה בין הצדדים נוגעת לשאלת מצבה הרפואי של התובעת המצדיק לשיטתה ישיבה ללא עבודה משך תקופה ממושכת.

התובעת מסתמכת בטיעוניה בעניין זה על תעודות אי כושר שניתנו לה, המגובות גם באישור רופא תעסוקה אשר קבע, כי התובעת אינה יכולה, בשלב זה, לשוב בשלב זה לעבודתה כסייעת לתלמידים.

7.עסקינן בשלב ראשוני של בירור פגיעתה של התובעת, בשלב זה טרם מונה מומחה רפואי אשר יבחן את טענות הנתבעת בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי שבין תחלואיה של התובעת ובין התאונה.

בנסיבות אלה, אין לבית המשפט אלא את התיעוד הרפואי הגולמי והתרשמותו היא מתוך קביעת רופאיה של התובעת.

8.ייתכן ואמנם, כטענת הנתבעת, בסופו של יום, יקבע על ידי המומחה הרפואי אשר ימונה, אם ימונה, כי תחלואיה של התובעת אינם קשורים לתאונה, אלא נובעים מבעיות קודמות, או יקבע, בניגוד לדעת רופאיה של התובעת, כי אין בתחלואים אלה כדי להצדיק ישיבה בבית ללא תעסוקה.

אלא שבשלב זה, על בית המשפט לבסס החלטתו על מה שלפניו, כאשר בתיעוד הרפואי שצורף, יש ציון של תאונת הדרכים בה היתה מעורבת התובעת ובפועל, בהמלצת רופאיה, התובעת אינה עובדת, כאשר עובר לתאונה עבדה התובעת.

9.לאור האמור, בשלב זה של הדיון, אחר עיון בתיעוד הרפואי שצורף ומבלי שאני מתעלמת מהממצאים הרפואיים לפיהם יכול ותחלואיה של התובעת קודמים לאירוע התאונה, מצאתי מקום לקבוע, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח בשלב זה של הדיון, את הקשר הסיבתי שבין תקופות אי הכושר שאושרו לה ובין פגיעתה כתוצאה מתאונה הדרכים נשוא התובענה.

10.השאלה השנייה שבמחלוקת הינה בסיס שכרה של התובעת עובר לתאונה.

לטענת ב"כ התובעת, עבדה התובעת בשני מקומות עבודה, כאשר בחודשי הקיץ, עקב העובדה שהתובעת עבדה כסייעת לילדים בבית ספר, לא השתכרה התובעת.