לוי נ' קמפל ואח'

פסק דין

המבקשת התקשרה עם חברת "רם-נוף בתים סקנדינביים (1988) בע"מ" ובעל השליטה בה ומנהלה (המשיב 3) בהסכם לבניית בית עבורה ועבור שלושת ילדיה. בין הצדדים התגלעו מחלוקות רבות בסיומן הגישה המבקשת כתב תביעה כנגד חברת רם נוף וכנגד המשיב 3, בין היתר בגין העילות של הפרת הסכם, עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה.

במסגרת ההליך, זכתה המבקשת בעיקול זמני על זכויותיו של המשיב 3 בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 110 בגוש 3629 ברחוב פינסקר 4 בנחלת יהודה בראשון לציון (להלן: הנכס) וזאת להבטחת התביעה הכספית.

ביום 22.5.12, בחלוף כ-10 חודשים מיום מתן הסעד הזמני, הגישו המשיבים 1 ו-2 בקשה לביטול צו העיקול. בבקשתם, טענו המשיבים 1 ו-2 כי לזכותם רשומות הערות אזהרה אשר נרשמו מכוח הסכם מכר מיום 9.7.06 במסגרתו מכר המשיב 3 חלק מזכויותיו בנכס לבנו, המשיב 2, וכן מכוח הסכם מיום 25.4.07 במסגרתו העביר המשיב 3 את יתרת זכויותיו בנכס לידי המשיבה 1, אשתו, ללא תמורה.

המשיבים 1 ו-2 טענו בבקשתם כי הטלת העיקול על נכס עליו רובצות הערות אזהרה קודמות בזמן פוגעת בזכויותיהם החוקיות בנכס.

מנגד טענה המבקשת כי, העסקאות בגינן נרשמו הערות האזהרה הינן עסקאות פיקטיביות אשר המטרה היחידה מאחוריהן היא הברחת נכסיו של המשיב 3 ומשכך הרי שהערות האזהרה אינן תקפות ומבוטלות.

בהחלטתו מיום 30.5.12 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול העיקול. בהחלטה נקבע כי המשיבים 1 ו-2 אינם נחשבים כ"מחזיק" לצורך הגשת הבקשה ומשכך דין הבקשה להידחות מחמת היעדר מעמד של המשיבים 1 ו-2 בהליך.

על החלטה זו הוגשה בר"ע במסגרתה הוריתי לבית משפט קמא לשוב ולהידרש למעמדן המיוחד של הערות האזהרה שנרשמו לטובת המשיבים 1 ו-2.

בהחלטה נושא הבר"ע דנן מיום 28.7.13 (כב הרשם הבכיר צחי אלמוג) תאר בית משפט קמא את המחלוקת שבין הצדדים. וקבע כי על המבקשת לפנות לבית המשפט המוסמך לקבלת הסעד המתאים. לצורך כך האריך את תוקפו של העיקול הזמני.

המבקשת הגישה בר"ע על החלטה זו, אותה דחיתי אך ורק נוכח הודעת המבקשת לפיה פעלה בהתאם להוראות בית משפט קמא ופנתה לקבל סעד לבית משפט מחוזי מרכז.

בהחלטה מיום 17.11.13 (כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופף) קבע בית משפט מחוזי מרכז כי הערכאה המתאימה לבירור השאלה הנדונה היא ערכאה קמא דווקא , וזאת מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 76 לחוק בתי המשפט להכריע בעניין שבגררא. תוקפו של צו העיקול הוארך וזאת עד ליום 17.12.13, מתוך תקווה כי הדיון בעניינו ייערך קודם לכן בפני בית משפט קמא.

בהחלטתו מיום 5.12.13 קבע בית משפט קמא כי את בקשת המבקשת להארכת תוקפו של צו העיקול יש להגיש בפני הערכאה שהאריכה את תוקפו, קרי – בית משפט מחוזי מרכז.

בהחלטתו מיום 16.12.13 שב וקבע בית משפט מחוזי מרכז כי הערכאה המוסמכת לדון בעניין צו העיקול היא בית משפט קמא.

בהחלטתו נושא הבר"ע מיום 26.1.14 (כב' הרשם בכיר צחי אלמוג) שב בית משפט קמא ונמנע ממתן החלטה לצדדים וזאת בנגוד מוחלט להוראת בית המשפט המחוזי מרכז.

החלטתי לדון בבקשות הרשות לערער כבערעור ולקבלו.

משקבע בית משפט מחוזי מרכז כי הוא מעביר את הענין לבית משפט קמא , היה על האחרון לנהוג בהתאם להנחיה ולדון במה שלפניו ללא הרהור נוסף וחבל שלא פעל כך.

החלטות ערכאה קמא מיום 26.1.14 ו28.7.14 מבוטלות.

העקול הזמני על הנכס המדובר ישאר על כנו עד להחלטה אחרת של ערכאה קמא

המשיבים 1 ו-2 ישאו בהוצאות הדיון לטובת המבקשת בסך 10.000 שח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.