לוי נ' פרידמן

החלטה

1.ביום 26.4.10 ניתנה ע"י כב' הרשם נ' זיתוני החלטה ולפיה בוטלו מרכיביו הכספיים של פסק הדין אשר ניתן עוד ביום 24.8.08 כנגד הנתבע, לאחר שבמשך כחמישה חודשים ממועד הגשת התביעה לא הוגשה הגנה. בהחלטה זו מיום 26.4.10 נקבע כי על הנתבע להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים.

2.ביום 6.6.10 הגיש הנתבע "בקשה להארכת מועדים". ביום 8.6.10 דחה כב' הרשם נ' זיתוני את הבקשה.

3.ביום 10.6.10 הגיש הנתבע "בקשה למחיקה או דחייה על הסף". ביום 15.6.10 ניתנה החלטת כב' הנשיא א' רקם אשר העבירה את הבקשה לטיפולי. ביום 17.6.10 ניתנה החלטתי (להלן: "ההחלטה") במסגרתה דחיתי את הבקשה האמורה, ללא צורך בהגשת תשובה מטעם התובעת.

4.אף שהמועד להגשת כתב הגנה חלף עוד טרם מתן ההחלטה, במסגרת ההחלטה הארכתי, לפנים משורת הדין, את המועד להגשת כתב הגנה עד ליום 11.7.10.

5.הבקשה נשוא ההחלטה הוגשה כאשר היא מציינת את פרטי משרדו של הנתבע בחיפה. זאת, אף שבמערכת נט המשפט היו מעודכנים פרטיו של משרד עוה"ד יוסף ליבנה כב"כ הנתבע. בנסיבות אלה, הוריתי למזכירות להמציא את ההחלטה הן למשרד עוה"ד יוסף ליבנה והן לנתבע על פי הפרטים שצויינו על גבי הבקשה, בפקס ידני, ולוודא קבלתו.

6.המזכירות פעלה בהתאם להחלטה. בתיק האלקטרוני מצויה הערה בדבר ההמצאה בפקס ובתיק הנייר מצוי אישור בדבר משלוח הפקס. עם זאת, נסיונות חוזרים ונשנים לקבל מן הנתבע אישור לקבלת הפקס לא עלו יפה. מן התרשומת שערכה המזכירות מתברר כי מספר הטלפון שצויין ע"י הנתבע על גבי הבקשה אינו אלא מרכז להשארת הודעות. הושארו הודעות לנתבע על מנת שישוב אל המזכירות ויאשר כי קיבל את ההחלטה, אולם הוא לא עשה כן.

7.ביום 24.6.10 פנה משרד עוה"ד יוסף ליבנה אל המזכירות וביקש כי זו תרשום לפניה שייצג את הנתבע רק במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין וכי הנתבע מייצג את עצמו בתיק זה. למותר לציין כי לא קויימה על ידי הנתבע ובאי כוחו הקודמים הוראת תקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). הנתבע לא מסר הודעה לבית המשפט בדבר החלפת עורך דינו או סילוקו, וממילא כל עוד לא עשה כן, כך קובעת תקנת משנה (א), ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של הנתבע. אף משרד עורכי הדין לא פעל בהתאם להוראת תקנת משנה (ב), תוך הגשת בקשה מתאימה, אלא מצא לנכון להסתפק במכתב אל המזכירות.

8.בהתאם לתקנות 473, 477 ו- 480 לתקנות, ומאחר וברור כי ההחלטה הומצאה לב"כ הנתבע כדין עובר ליום 24.6.10, בשעה שאלו נחשבו עדיין כבאי כוח הנתבע בהתאם להוראת התקנה האמורה, הרי שדי בכך כדי לקבוע כי ההחלטה הומצאה כדין לנתבע (ראו לעניין זה את החלטת רשמת בית המשפט העליון, כב' השופטת ד' כהן-לקח, אשר ניתנה רק לאחרונה, בע"א 377/10 אבני נ' עו"ד גד שילר, בסעיף 4, והניתוח שנערך שם). לעניין זה אין נפקות לבקשת ב"כ מן המזכירות למשלוח ההחלטה ישירות אל הנתבע.

9.בעקבות פניית ב"כ הנתבע הוריתי על עדכון פרטי ב"כ הנתבע וכן, ולמען הסר ספק, על המצאת ההחלטה פעם נוספת בפקס ידני למשרד הנתבע. נוכח שביתת המזכירות מחד והמועד שנקבע להגשת כתב הגנה מאידך, שוגרה ההחלטה ע"י העוזרת המשפטית. גם זו הפעם קיים אישור משלוח תקין בפקסימיליה. גם זו הפעם לא ניתן היה לקבל מן הנתבע אישור כי ההחלטה אכן נתקבלה על ידו.

אמנם בשונה מן הפעם הקודמת, זו הפעם מצא הנתבע לנכון ליצור קשר עם העוזרת המשפטית על מנת לברר מה בפיה. אפס, כי לא ניתן היה - גם לאחר זמן לא מבוטל שנאלצה העוזרת המשפטית להשחית לריק לצורך עניין זה - לקבל מן הנתבע תשובה ברורה אם קיבל את ההחלטה אם לאו.

לאחר שיחה לא קצרה עמו ביקש הנתבע כי ההחלטה תישלח אליו פעם נוספת. שוב שוגרה אליו ההחלטה. שוב נתקבל אישור בדבר אישור משלוח תיקן בפקסימיליה. שוב נעשו נסיונות ליצור עמו קשר. שוב לא עלו נסיונות אלו יפה, לאחר שהנתבע לא הואיל לאפשר יצירת קשר עמו, ואף לא ליצור קשר למרות הודעות שהושארו לו. במסגרת התיעוד לעניין זה בתיק מצויין גם כי נאמר לנתבע מפורשות כי בקשתו לסילוק על הסף נדחתה וכי בית המשפט קצב מועד להגשת כתב הגנה (אף שמן התיעוד לא עולה כי צויין התאריך שנקבע לעניין זה).

10.בנסיבות אלה, דומני כי ניתן לקבוע שבוצעה המצאה כדין של ההחלטה, הן באמצעות באי כוחו של הנתבע טרם ששוחררו מתפקידם כפועל יוצא מהחלטתי מיום 28.6.10, הן באמצעות הפקסימיליה, כמה וכמה פעמים. חוסר היכולת למלא אחר הוראות תקנה 497א. לתקנות, לפרטי פרטיה, נובעים במקרה זה באופן מובהק מדרך הילוכו של הנתבע.

לא למותר להזכיר בהקשר זה את פסק הדין שניתן לאחרונה ברע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, תק-על 2010(3) 255, וקבע הלכה ברורה בכל הנוגע למתח בו ניתן היה להבחין לעתים בפסיקה בין מה שכונה "כלל ההמצאה" לבין מה שכונה לעתים "כלל הידיעה". בפסק דין זה נקבע כי מה שכונה בעבר "כלל הידיעה", הוא כינוי שאיננו לגמרי מדוייק שכן ממילא סטיה מ"כלל ההמצאה" במקרים המתאימים נעשתה תוך שימוש בעילות כגון השתק ומניעות או חוסר תום לב, נוסף על אותה ידיעה (סעיף 17 לפסק הדין) ונקבעו קווים מנחים לחוסר תום הלב הדיוני הנדרש מצדו של בעל דין על מנת להצדיק סטיה מ"כלל ההמצאה".

בית המשפט העליון מנה שלוש סיטואציות אפשריות אותן הביא לשם המחשת העקרון, תוך שהוא מדגיש כי העקרון הינו:

"הפרת חובת תום הלב של בעל דין העומד על זכותו הדיונית כי נפל פגם בהמצאת החלטה שניתנה בעניינו ולכן אין לפתוח במניין הימים, תבוא מקום בו הוכחה ידיעת בעל הדין המערער על מתן החלטה בעניינו, ואילו הוא נאחז בפגם בהמצאה, או אף עושה שימוש בפגם זה על מנת לקנות לו יתרון דיוני החורג מתכלית התקנות".

(סעיף 27 לפסק הדין. ראו גם סעיף 31 לפסק הדין, שם הודגשה אבן בוחן זו).

11.בענייננו, מדובר במקרה מובהק המספק לנו דוגמא נוספת של חוסר תום לב דיוני מצדו של בעל דין. בעל דין אשר מכשיל מתן אישור לקבלת שדר פקסימיליה במשרדו, בכך שהוא מסרב ליתן אישור לקבלתו, והכל בשעה שהוא יודע ידיעה ברורה ופוזיטיבית כי ניתנה החלטה בעניינו וכי נקבע מועד להגשת כתב הגנה מטעמו (כתב הגנה אשר אמור היה להיות מוגש זמן רב קודם לכן והמועד להגשתו חלף זה מכבר) – בעל דין כזה לא רק עושה שימוש בפגם בהמצאה על מנת לקנות לו יתרון דיוני החורג מתכלית התקנות, אלא למעשה נוקט בתכסיס דיוני החורג מתכלית התקנות, והוא בוודאי מושתק ומנוע מלטעון טענה כלשהי כנגד תקינות ההמצאה. מקל וחומר נכונים הדברים כאשר מדובר בהמצאה למשרדו של עורך דין המייצג את עצמו.

12.למרות כל האמור לעיל, אף שהמועד להגשת כתב הגנה חלף זה מכבר ולו בהתאם להחלטת הרשם נ' זיתוני שללא ספק הומצאה לנתבע, כפי שעולה מן הבקשות שהגיש, ואף שההחלטה מיום 17.6.10 בגדרה ננקב מועד להגשת כתב הגנה הומצאה אף היא כדין, הן לידי ב"כ הנתבע במועד הרלבנטי והן לידי הנתבע עצמו, ולמצער יש לראותה כאילו הומצאה כדין לידי הנתבע עצמו כמובהר לעיל, ופעם נוספת – לפנים משורת הדין, אני מורה כדלקמן:

א.המועד להגשת כתב הגנה ע"י הנתבע מוארך פעם נוספת, ואחרונה, עד ליום 1.9.10.