לוי נ' עיריית חולון

פסק דין

לפניי תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לה כתוצאה מנפילתה ביום 1/10/09 ברחוב מקווה ישראל ( מול בית מספר 8 ) בחולון , בתחום שיפוטה של הנתבעת (להלן תיקרא:"הנתבעת").

תמצית טענות התובעת

לטענת התובעת, בעת שהלכה על המדרכה ברחוב מקווה ישראל בחולון, נתקלה באבן בולטת מעל פני השטח ביחס ליתר האבנים המשתלבות המרכיבות את המדרכה.

כתוצאה מכך, נפלה על פניה ונחבלה בצורה קשה, בין היתר, נשבו 3 שיניים, השפה התחתונה והחניכים "נקרעו" וכן מכות יבשות בפנים ובגוף.

כתוצאה מהנפילה, נדרשה התובעת לקבל טיפול בבית חולים, אשר כלל בין היתר תפירה של השפה.

התובעת פנתה, מיד לאחר האירוע, לקופת חולים, משם הופנתה לבית החולים תל השומר, שם קיבלה טיפול רפואי במחלקת פה ולסת.

התובעת עותרת לקבלת סעד של פיצוי בגין כאב, סבל, עוגמת נפש ואי תפקוד במשך כחודש ימים בסך של 15,000 שקל. בגין טיפול שיניים סך של 5,700 שקלים. בגין טיפול נוסף בהתאם למסמך שצורף על ידה מטעם ד"ר עמיהוד ינון, שנדרש כתוצאה מהאירוע וטרם בוצע של 2,850 שקלים, עזרת צד ג' סך של 1,500 שקלים והוצאות משפט בסך של 300 שקלים . סה"כ 25,350 שקלים.

תמצית טענות הנתבעת

הנתבעת מצדה הכחישה קיומו של הנזק, אחריותה לנזק וקיומו של קשר סיבתי לנזק. לטענת הנתבעת, נמנעה התובעת מהצגת תמונות ביחס לנזק הגוף שלטענתה נגרם לה, בעטיו טענה כי לא יכלה לצאת מהבית ו/או לארח בביתה במשך כחודש ימים, ועניין זה פועל לחובתה.

עוד נטען כי הנתבעת מצדה נוקטת בכל אמצעי הזהירות הסבירים דוגמת מוקד פעיל לטיפול במפגעים, רכב סיור המסייר במוקדים העירוניים מדי יום, טיפול מיידי במפגעים על פי סדר חשיבותם.

למעלה מכך, לדידה של הנתבעת לא ניתן להטיל עליה אחריות מוחלטת על מפגעים בתחומה, כך נפסק כי אין לה כל חובה מוחלטת למנוע תאונות או לתקן כל פגם מינורי המצוי במדרכות ובכבישים בתחום שיפוטה. משכך, דין התביעה להידחות.

דיון

ביום 7/7/11 התקיים דיון, במסגרתו העידו התובעת, ונציג הנתבעת מר אוזן. המסגרת הדיונית נחלקת לשניים, שאלת האחריות ושאלת הנזק.

המסגרת הנורמטיבית בקביעת אחריותה של הנתבעת אם לאו, מצויה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין נוסח חדש. לפיכך יש תחילה לשאול האם קיימת במקרה שלפנינו חובת זהירות מושגית וקונקרטית על הנתבעת, וככל שכן, האם זו הופרה.

חובת הזהירות המושגית עוסקת בשאלה, אם סוג המזיקים אליו השתייך המזיק הקונקרטי לכאורה חב חובת זהירות, כלומר: צריך לצפות את הנזק כלפי סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק ובגין סוג הנזק שהתרחש. במכלול סמכויותיה ותפקידיה, אחראית הנתבעת גם על סלילת רחובות ועל שמירת תקינות התשתיות ברחובות העיר. מקום שקיים בו שקע, בור, או מפגע אחר בדרך ציבורית – חובתה של הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות סבירים להגנה על הציבור.

יוצא אפוא, כי במקרה שלפניי אין ספק שלנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי עוברי האורח ברחובותיה.

חובת הזהירות הקונקרטית עוסקת בשאלה האם המזיק הספציפי, הנתבע, חב חובת זהירות, כלומר יש לצפות כלפי הניזוק הספציפי התובע את הנזק שהתרחש הלכה למעשה.

במסגרת בחינה זו בוחן בית המשפט את העובדות המיוחדות של המקרה שלפניו. בנסיבות העניין, ולאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לנכון ליתן אמון מלא בעדותה של התובעת באשר לטיב המפגע והנני קובעת כי התמונות כפי שצולמו על ידי התובעת ו/או מי מטעמה, מיד ובסמוך לאחר האירוע, מהווים מפגע בדרך עירונית, באשר קיימים פערים בריצוף ברחוב מקווה ישראל, מול בית מס' 8, פער בולט ביחס ליתר האבנים, כזה שגרם בסופו של דבר לאירוע נשוא התובענה שלפניי.

עדות התובעת נתמכה גם בראיות הנתבעת עצמה, שכן בתעודת עובד הציבור מטעמה, מצוין כי קיים מפגע, אשר תוקן.