לוי נ' סיידניאן

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל ורד רביב, מיום 30.11.13, בתיק הוצל"פ 16-25420-09-7, ולפיה הועמד צו התשלומים כנגד המבקש על סך של 3,000 ₪ לחודש.

תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד המבקש לביצוע פסק דין שניתן כנגדו בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 22.9.09, שעניינו מכירת דירה ברומניה שהיתה בבעלות המבקש ונמכרה למשיב ביום 6.3.06 בתמורה לסך של 52,000 יורו.

ביום 15.3.12 נקבע למבקש צו תשלומים חודשי, במעמד צד אחד, בסך 350 ₪, והמבקש עמד בתנאי ההחלטה.

המשיב עתר לזימונו של המבקש לחקירת יכולת, ובעקבות ממצאי דו"ח הבדיקה של החוקר הורתה הרשמת למבקש להגיש תצהיר המאמת את טענותיו ביחס להעדר נכסים ועסקים ברומניה. ביום 30.11.13, על יסוד המסמכים שהומצאו על ידי המבקש, ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שבפני ולפיה הועמד צו התשלומים כנגד המבקש על סך 3,000 ₪ לחודש.

המבקש עותר בבקשתו לבטל את החלטת רשמת ההוצאה לפועל ולהעמיד צו התשלומים על סך 350 ₪ לחודש. עיקר השגותיו של המבקש על החלטת הרשמת הינם כדלקמן: למבקש אין הכנסה נוספת המתקבלת על בסיס קבוע ומדובר בהפקדות אקראיות לחשבונה של אשתו, שאינה חייבת בתיק ההוצאה לפועל, המהוות כספי תמיכה מבני המשפחה; הרשמת לא התייחסותה בהחלטתה לעובדה כי חשבונות הבנק של החייב ואשתו נמצאים ביתרת חובה; תשלום ההלוואה לכיסוי החריגה בחשבונה של אשת החייב אינו מהווה העדפת נושים אסורה; אין כל פסול בהעברת כספים מחשבון האישה שאינה חייבת בתיק ההוצאה לפועל לצורך פיקדון להבטחת עתידה וכך גם לא ניתן למנוע מאשתו שימוש בכבלים ובמכשיר סלולארי בטרוניה כי מדובר בהוצאה מיותרת.

בנימוקיו לבקשה טוען המבקש כי תיק ההוצאה לפועל הינו התיק היחידי הפתוח כנגדו, וכי ברצונו לשלם את חובו. לטענתו, בעבר היה בעל נכס ברומניה אך עקב מצבו הרפואי הקשה ירד מנכסיו. עוד נטען כי המבקש בן 65, מחוסר עבודה ומתקיים מקצבת הביטוח הלאומי. עוד הוסיף וטען כי עקב מצבו הבריאותי נקבעה לו נכות אי-כושר בדרגת 60%, ולאור נכות זו ובהתחשב בגילו המבוגר, אין הוא מסוגל לעבוד.

המשיב השיב לבקשה וטען כי צו התשלומים בסך 350 ₪ שנקבע למבקש אינו משקף את יכולתו הכלכלית האמיתית, תוך שהוא מדגיש כי סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל עומד על סך 347,652 ₪. מתשובת המשיב עולה כי המבקש הסתיר בבקשתו את מלוא המידע לגבי מצבו הכלכלי ובכלל זה מכירת דירתו ברומניה ביום 10.8.07 בסך של 96,000 יורו, מבלי לפרט היכן הופקדו כספי התמורה. כמו כן נטען כי המבקש נמנע מלציין את עיסוקו כמארגן קבוצות לנסיעה לרומניה.

ביום 8.1.14 ניתנה למבקש רשות להשיב לתגובת המשיב, תוך שהוא מתבקש לצרף לתשובתו את התצהיר שהוגש לרשמת ההוצאה לפועל לעניין העדר הנכסים והעסקים ברומניה ומחוצה לה, או לחילופין באם לא הוגש תצהיר שכזה, התבקש המבקש להסביר את הטעם לכך. המבקש לא פעל בהתאם להחלטה זו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, ובהעדר תשובה מטעם המשיב, מצאתי כי החלטת הרשמת הנכבדה בדין יסודה ולפיכך דין הבקשה למתן רשות ערעור - להידחות.

הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת רשם ההוצאה לפועל הנוגעות לקביעת גובה התשלומים החודשיים, אלא במקרים נדירים, יוצאי דופן בהם חרג רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו ממתחם הסבירות (רע"א 7195/09 קרטה נ' פרקליטות מחוז חיפה, ניתן ביום 3.12.09; בר"ע 1071/03 גולן נ' בנק לאומי, ניתן ביום 2.2.03). המקרה שבענייננו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן.

החלטת כב' רשמת הינה מפורטת ומנומקת, וכוללת התייחסות לכל טענות המבקש, לאחר שנשקלו על ידה כל השיקולים הרלוונטיים ואיני מוצאת כי נפל כלשהו בשיקול דעתה המצדיק התערבותי.

במסגרת הבקשה חוזר המבקש על הטענות שהועלה בפני הרשמת, ואשר זכו להתייחסות מנומקת ועניינית על ידה. רשמת ההוצאה לפועל פירטה בהחלטתה את הבסיס לקביעת צו התשלומים על סך של 3,000 ₪ לחודש תוך שהיא מפנה לתדפיסי חשבון העו"ש של המבקש ואשתו שצורפו לבקשתו ולממצאי חקירת היכולת שנערכה למבקש.

מחקירתו של המבקש עולה כי המבקש ואשתו מתקיימים מקצבת נכות בסך של 3,500 ₪ בחודש, וכי הכנסתו החודשית של המבקש (הכוללת את הכנסת אשתו) הועמדה על סך של 8,400 ₪. עוד נמצא כי סך הוצאות התא המשפחתי הינו 4,200 ₪, לא כולל תשלום בגין תיק ההוצאה לפועל. כך, אפוא, נקבע כי הכנסתו הפנויה של המבקש הינה על סך 4,200 ₪ לחודש. ויובהר כי יש לראות את הכנסת אשת המבקש כהכנסה משותפת ולפיכך יש להביאה במניין הכנסותיו של המבקש. כמו כן נמצא כי בחשבונה של אשת החייב מופקדים מדי חודש כספים במזומן, בסכום ממוצע של 4,900 ₪.

המבקש נמנע מלהמציא לבית המשפט את התצהיר שהוגש לאימות טענותיו להעדר נכסים והעדר עסקים ברומניה ומחוצה לה, כנדרש בהחלטה מיום 8.1.14, כך גם לא ניתן הסבר או מענה כלשהו לאי הגשת תצהיר שכזה לרשמת ההוצאה לפועל.

בנסיבות בהן מסרב המבקש למסור את המידע שהתבקש, ובהתחשב בגובה הכנסות המבקש ואשתו אל מול הוצאותיהם המשותפות, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל.

כמובן שאם ימצא לנכון המבקש להגיש את המסמכים המבוקשים, באפשרותו לעתור לקביעת מועד לחקירת יכולת נוספת.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: