לוי נ' מלכה

פסק דין

בפני תביעה כספית בדין דמי תיווך בעסקת מכירת עסקו של הנתבע.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב ואין מחלוקת כי הנתבע לא שילם לתובע מאומה בגין שירות זה.

לטענת התובע, משך חודשים דחה אותו הנתבע ב"לך ושוב" ואף שהתחייב לשלם את דמי התיווך, עד היום לא עשה כן. לעניין זה, צירף התובע כנספח לכתב תביעתו טופס הזמנת שירותי תיווך, אשר לטענתו נחתם בין הצדדים עובר למכירת העסק. עפ"י סעיף 3 בהסכם שצורף התחייב הנתבע לשלם 5%+מע"מ מסך מחיר העסקה לפי 100% קנייה או חודש שכ"ד +מע"מ או 10 אלף ₪+מע"מ הגבוהה. הואיל וסכום המכירה היה 350,000 ₪, טוען התובע, כי יש לחייב את הנתבע בדמי תיווך בסך 10,000 ₪ +מע"מ.

מנגד, טען הנתבע כי מעולם לא חתם על הסכם כלשהו עם התובע. עוד טען, כי כשפנה לתובע, נאמר לו בעל פה, כי דמי התיווך יעמדו על 5% מתמורת המכירה. כן, טען הנתבע כי הנכס נמכר בעבור סך 150,000 ₪ ולא 350,000 ₪ כפי שנטען, וכי הציע לתובע לשלם לו סך 1500 ₪, אף שלא היה מחויב לעשות כן. מן הנימוקים האמורים, ביקש כי התביעה כנגדו תידחה.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 16.01.14, טען הנתבע כי החתימה על גבי טופס ההסכמה, אינה חתימתו ועל כן ביקש להציג חוות דעת גרפולוג מטעמו. על מנת לאפשר לחייב למצות את יומו בבית המשפט, הורתה כב' הרשמת הרץ בהחלטתה מאותו היום, כי הנתבע יגיש חוות דעת גרפולוג לתיק בית המשפט 30 יום בטרם ומעד הדיון שיקבע, וכן ישא בהוצאות התובע לאותו דיון.

חרף האמור הנתבע לא הגיש חוות דעת לתיק, וכשהתייצב היום לדיון מסר כי החליט שלא לשאת בעלות של מומחה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בחומר שבפני והתרשמתי מן העדויות, הריני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

כאמור, טוען הנתבע כי הסיכום בינו לבין התובע באשר לשכר התיווך הינו שונה מזה שמצוין במסמך שהוצג ע"י התובע. עוד טען, המסמך הינו מזויף שכן מעולם לא נחתם מסמך בכתב בין הצדדים.

טענת הזיוף שטען הנתבע לא הוכחה ולא נתמכה בראיה כלשהי ועל כן מצאתי לדחות אותה, הנתבע כאמור, בחר שלא להמציא חוות דעת גרפולוגית מטעמו, ועל כן טענתו בדבר זיוף חתימתו נותרה טענה בעלמא.

טענת הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. כידוע, טענה בעל פה נגד מסמך בכתב אסורה בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית. לעניין זה ראו את דברי המלומד קדמי בספר "על הראיות", חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת(תשס"ד - 2003) בעמוד 1321:

"טענה נגד המסמך לאמור שהמסמך אינו נכון או אינו מלא, לרבות טענה על מה שנאמר לפני או בזמן עריכת המסמך, שהרי גם טענות אלה באות לסתור או להשלים את תוכן המסמך עצמו. טענות נגד מסמך מתאפיינות איפוא בכך שהן מערערות על תוכנו של המסמך בזמן עשייתו; שעיקרן בכך שהתוכן אינו מבטא את מה שהוסכם בין הצדדים עובר לעשיית המסמך... טענות אלו, הן הטענות שאין להוכיחם בעדות בעל פה, אלא – במסמך אחר או בהודאתו או בספריו של היריב".

אכן צודק התובע, כי כל טענות הנתבע מהוות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב והן מסתמכות על התחייבויות שלטענתו ניתנו בעל פה. כידוע, ההסכם בין הצדדים מתגבש במה שסוכם בכתב. טענה בדבר הבטחה שניתנה תוך כדי המשא ומתן ולא באה לידי ביטוי בהסכם עצמו אין לשמוע לה על פי העיקרון שראיה בעל פה אינה עומדת כנגד המסמך בכתב.

מן הכלל אל הפרט; הואיל ואין מחלוקת כי הצדדים התקשרו בהסכם תיווך אשר בעקבותיו תיווך התובע בין הנתבע וצד ג' שרכש את הנכס שהיה בעלותו, ומשהציג התובע הסכם כתוב ולא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו בדבר היות המסמך מזויף, נחה דעתי כי דינן של טענות הנתבע להידחות.

סיכום ומסקנות:

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ עם הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ד, 08 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: