לוי נ' מוחסן ואח'

פסק דין

התובע, במעמדו כנאמן, הגיש נגד הנתבעים תביעה הנוגעת למספר רב של חלקות מקרקעין המצויות בבית חנינא, ואשר לטענתו נרכשו על הנהנה בשנת 2005. במסגרת התביעה עותר התובע לקבל סעד של צו מניעה קבוע, אשר יאסור על המשיבים: "לבצע כל עסקה נוגדת ו/או עשיית פעולה שיש בה משום תפיסת חזקה ו/או עשיית שימוש מכל סוג שהוא ואשר נוגדות ו/או עלולות לפגוע בזכויותיו של התובע במקרקעין". כמו כן, מבקש התובע כי בית המשפט יורה לרשום בספרי המקרקעין הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969, בדבר קיום צו המניעה. במקביל להגשת התביעה ניתן לבקשת התובע צו מניעה זמני. בתגובה הגישו הנתבעים בקשה לביטול צו המניעה. הבקשה נדונה לפניי ביום 17/4/12, ובתום הדיון הצו בוטל. במהלך הדיון ביקשתי מן הצדדים להתייחס לשאלה האם בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעה העיקרית. הצדדים טענו, זה בכה וזה בכה, ועתה באה העת להכריע בעניין.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים אני קובע כי בית משפט השלום איננו מוסמך לדון בתובענה.

מדובר במספר רב של חלקות מקרקעין, אשר חלקן עברו הליכי הסדר וחלקן מצויות בהליכי הסדר. ב"כ הנתבעים טען כי ערכן של החלקות "מיליונים" כלשונו, וטענה זו לא נסתרה. ככל שמדובר בחלקות המצויות בתהליך של הסדר זכויות, אזי לפי סעיפים 7 ו-43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969, אין לדון בתביעות לגביהן בבית משפט השלום. אכן, סעיף 108(1) לפקודה מסייג את הוראות סעיפים 7 ו-43 ,בקובעו כי הן לא יחולו על תביעות בעניין חזקה ושימוש במקרקעין, אולם נפסק כי חריג זה יחול רק מקום בו התובענה מיועדת באמת ובתמים להגן על החזקתו של התובע במקרקעין, ולא כאשר היא מהווה כסות לניסיון מצד התובע להשיג באמצעות סילוק היד הכרה בבעלותו על המקרקעין (ראו – ע"א 707/75 אגבריה נ' אגבריה פ"ד ל(2) 714; ת.א. (שלום י-ם) 9369/04 נאסר עבדלרחמן נ' חברת בתי המלון הערביים (מפי כב' השופט סובל) – פורסם באתר נבו). במקרה דנא, הבהיר ב"כ התובע בטיעוניו כי מטרתו העיקרית הינה לגרום לרישום המקרקעין על שם הנהנה, וכי התובענה הנוכחית הוגשה לבית משפט השלום רק משיקולי "לוח זמנים" כלשונו (ראו – עמ' 4 ש' 7-6). כמו כן, אין טענה שהנתבעים תפסו חזקה במקרקעין בניגוד לחזקה קודמת שתפס בהם הנהנה. נהפוך הוא, נטען במפורש כי הסעד המבוקש נדרש כדי למנוע מן הנתבעים תפיסת חזקה עתידית (עמ' 7 ש' 24). אשר על כן, החריג האמור בסעיף 108(1) איננו חל בענייננו.

מעבר לחוסר הסמכות הנובע מפקודת הסדר זכויות במקרקעין, גם הוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, מובילות למסקנה שבית המשפט השלום איננו מוסמך לדון בתובענה. סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט השלום מוסמך לדון בתובענות שעניינן חזקה או שימוש במקרקעין, וכי הוא איננו מוסמך לדון ב"תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין". הסעד העיקרי הנדרש בתובענה שלפניי הינו צו מניעה קבוע שיאסור על עריכת עסקאות במקרקעין. סעד זה איננו נוגע לחזקה ושימוש במקרקעין ולכן בית משפט השלום איננו מוסמך לדון בו. אכן, התובע מבקש גם סעד בדמותו של צו אשר יאסור על הנתבעים לתפוס חזקה במקרקעין, וסעד זה מצוי בסמכות בית משפט השלום, אולם, כפי שעולה מן האמור לעיל, סעד זה טפל לסעד העיקרי שמבקש התובע, ועל כן על פי הלכת קלקודה הסמכות לדון בשני הסעדים נתונה לבית המשפט המוסמך לדון בסעד העיקרי (ראו – ע"א 145/58 קלקודה נ' אגד פ"ד יג 260; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית – 2009) עמ' 22). למסקנה דומה הגיעו גם עמיתי כב' השופט שחם וכב' השופטת שניידר בנוגע לתובענות דומות שנדונו בפניהם (ראו – ת.א. (שלום י-ם) 11120/09 עותמן נ' בהא אלדין – החלטות מיום 10/10/11 ומיום 01/02/11; ת.א. (שלום י-ם) 40887-05-11 יעקב לוי נ' יאסין (החלטה מיום 04/03/12) – לא פורסם).

מאחר וכאמור חלק מן הקרקעות בהן מדובר מצוי בהליכי הסדר, כך שרק פקיד ההסדר מוסמך להביא תובענות בעניינן לפני בית המשפט המחוזי, לא אעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי אלא אמחק אותה.

התביעה נמחקת. התובע ישלם לנתבע 4 הוצאות בסך של 3,000 ₪, וכן ישלם התובע הוצאות באותו סכום לכל אותם הנתבעים שיוצגו על ידי עו"ד עימד שוקרי בדיון לפניי. בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון גם את ההליך שהתקיים בנוגע לצו המניעה הזמני ושהסתיים בביטולו.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: