לוי נ' מדינת ישראל

החלטה

זהו ערר על החלטת בימ"ש השלום בראשון לציון (כב' השופטת זמיר).

כנגד העורר הגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, כניסה והתפרצות למקום מגורים בצוותא חדא והחזקת מכשירי פריצה.

לא הייתה מחלוקת באשר לקיומן של ריאות לכאורה, אלא שזו התמקדה בקיומה של עילת המעצר.

בפסק הדין בעניינו של רוסלן פרנקל נקבע כלל שעל פי נוסחו של חוק המעצרים, ככלל עבירות רכוש אינן יכולות להוליד עילת מעצר. באותו פסק דין נקבע כי קיימות נסיבות אשר בהן עבירות רכוש אכן יולידו עילת מעצר. שם דובר על עבירות המבוצעות בתחכום, בשיתופם של מספר אנשים, ועוד כהנה וכהנה נסיבות היכולות ללמד על מסוכנות יתרה.

לא זה המצב בענייננו.

מדובר בעבירת רכוש מינורית יחסית, אשר בוצעה בשיתוף עם אדם אחד. מעבר לכך, כאשר אני בא לבחון את מסוכנות של העורר, הרי שמסוכנות זו צריכה להיבחן הן על ידי נסיבות ביצוע העבירה והן בשים לב לעברו הפלילי.

העורר הורשע פעמיים בשנת 2004 בשל ביצוע עבירה של החזקת סכין והפרעה לשוטר. מכאן אני למד שלעורר אין הרשעות קודמות בתחום עבירות הרכוש, כך שמסוכנתו בענין זה נמוכה. למרות זאת, קבע בימ"ש קמא כי קיימת עילת מעצר והורה על שחרורו של העורר למעצר בית מוחלט.

אני סבור שבנסיבות אלה עילת המעצר אינה קיימת, ואם היא קיימת – הרי שמדובר במסוכנות מינורית שאינה יכולה להצדיק מעצר בית.

סיכומו של דבר, אני מורה על שינוי תנאי השחרור במובן זה שתנאי מעצר הבית מבוטל, ההפקדה במזומן תישאר בעינה, וכך גם ערבויות צד שלישי שניתנו.

ניתנה והודעה היום ז' אב תש"ע, 18/07/2010 במעמד הנוכחים.

אברהם יעקב, שופט

הוקלד על ידי: נטלי ליפר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: