לוי נ' מדינת ישראל

פסק דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 18/10/12, על ידי השופט אבישי קאופמן, בתיק המ"ש 2506-10-12.

2.בית משפט קמא דחה את בקשת המערער להאריך את המועד להישפט, מכאן הערעור שבפניי.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער קיבל הודעה על פסילה מנהלית מאת רשות הרישוי על פי שיטת הניקוד לפיה צבר כ- 38 נק', לכן ועל פי סעיף 69(א) לפקודת התעבורה וחלק ז' לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961, נפסל מלנהוג למשך שלושה חודשים.

ההודעה נערכה ביום 06/09/12 וממנה עולה כי המערער ביצע עבירות תעבורה בין המועדים 11/12/06 עד 30/06/12.

4.המערער הגיש ביום 17/10/12 בעצמו בקשה להארכת מועד להישפט ובה טען כי העבירה מיום 30/06/12, בוצעה על ידי אמילי לוי, תוך שהוא מצרף מכתב הנחזה כחתום על ידי גב' לוי.

5.בית משפט קמא דחה ביום 18/10/12 את הבקשה על יסוד ההלכה הקובעת כי לאחר תשלום הקנס שבצד העבירה הופך דוח העבירה לפס"ד חלוט שאין לבית משפט סמכות לבטלו. בית משפט קמא הוסיף וכתב בהחלטתו כי:

"הנסיבות בהן ניתן להאריך מועד לאחר תשלום הינן נדירות ומיוחדות, ולא אלה שבמקרה שבפניי בו קיבל המבקש את הדוח לידיו ושילמו מבלי לבדוק".

6.עוד ציין בית משפט קמא כי המכתב של גב' לוי אינו מהווה תצהיר כמשמעותו בדין. אין הסבר כיצד התבררה זהות הנהג ואין הסבר כיצד יודעת גב' לוי כי היא זו שנהגה במועד הרלווטי.

7.ביום 25/10/12, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר באמצעות בא כוחו ואליה צירף תצהיר של גב' לוי ובו חזרה על האמור במכתבה שצורף לבקשה הקודמת מבלי לציין כיצד היא זוכרת את מועד ביצוע העבירה ואת העובדה שהיא נהגה ברכב.

8.בית משפט קמא החליט לדחות את הבקשה לעיון חוזר תוך שהוא קובע כי הוא אינו סבור שמדובר בהחלטה בה ניתן לפנות בבקשה לעיון חוזר. זאת ועוד ציין כי הבקשה לעיון חוזר במהותה חוזרת על הבקשה הראשונה שנשקלה לגופה ולגביה ניתנה החלטה מנומקת.

טענות הצדדים:

9.המערער חזר על טענותיו שהעלה בפני בית משפט קמא ואף הדגיש את העובדה כי הרכב בו בוצעה העבירה מצוי בשימושו הבלעדי של מר לוי, בעלה של גב' לוי.

10.המערער טעה מששילם את הקנס לאחר שהדו"ח נשלח אליו ולכן משקיבל את הודעת רשות הרישוי על פסילתו המנהלית, ערך בירור ביחס לעבירה הנטענת וגילה כי גיסתו, גב' לוי, מודה שביצעה את העבירה.

11.לדעת המערער, השארת התוצאה המשפטית דהיום על כנה, עלולה להנציח תוצאה שיש בה כדי לגרום לעיוות דין.

12.המשיבה ביקשה לדחות את הערעור.

לגישתה, אין לקבל את טענת המערער שבטעות ובהיסח הדעת שילם את הקנס.

ניתן להניח כי המערער לא ידע שהוא עלול לקבל פסילה מנהלית ולכן משקיבל הודעה על פסילתו, הוא נקט בדרך של הגשת הבקשה כדי למלט את עצמו מהעונש המנהלי, לשיטתה.