לוי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתנה ביום 4.11.12 על ידי השופט ג. קרזבום בתיק 4883-10-11.

בימ"ש לתעבורה דחה את בקשת המערער להארכת המועד להישפט, (להלן – "הבקשה"), בהקשר ל – 8 דו"חות ברירת משפט ושבהם יוסחו למערער בעיקר עבירות של נהיגה ללא חגורת בטיחות.

בעקבות דרישת המרכז לגביית קנסות ואגרות, שולמו הדו"חות, לטענת המערער, על ידי אשתו ללא ידיעתו או הסכמתו.

מעיון בדו"ח המרכז לגביית קנסות ואגרות עולה כי העבירות בוצעו על ידי המערער בשני מעודים, הראשון ביום 21.12.10 (בוצעו 5 עבירות) והעבירה הנוספת בוצעה ביום 15.1.11. המערער טען בבקשתו להארכת מועד להישפט כי הדו"חות שולמו ביום 21.12.10 בכרטיס האשראי, אם כי לא פירט אם המדובר בכרטיס אשראי ששייך לו או לאשתו. המערער טען בבקשתו כי הדו"חות נרשמו לחובתו במהלך נסיעה לא ארוכה "של מספר מטרים מנקודה לנקודה" – ראו סעיף 9 לבקשה.

עוד נטען על ידי המערער כי "בלהט ובלחץ החיים שכך, (כך במקור – צ. ל. "שכח"), לשלוח בקשה להישפט במסגרת 90 הימים ...", - סעיף 10 לבקשה.

המערער טען כי הוא נכה לצמיתות בשיעור 28 אחוז עקב פגיעתו בעבודה בתאונה שהתרחשה ביום 8.7.07 ולאחרונה עבר אירוע לב, בעקבותיו הוא עבר צנתור, מצב בריאותי זה, מחייב נסיעות תכופות לטיפולים רפואיים וכי הוא עוסק כסוכן לחלוקת מוצרי נסטלה ולשם כך הוא נוהג במשאית. מכאן ששלילת רישיונו מנהלית בעקבות צבירת נקודות, פוגעת בו, בעבודתו ובמשפחתו.

המערער צירף לבקשתו ולהודעת הערעור מסמכים שונים ביחס למצבו הרפואי והבריאותי, לרבות נכותו ועיסוקו.

בימ"ש לתעבורה דחה את הבקשה הואיל ובקשתו לא הוגשה במועד הקבוע בחוק וכי שכחה אינה עילה להארכת מועד. הדו"חות נרשמו לפני יותר משנתיים ושולמו מייד וכי בפיו של המערער אין כל הסבר לאיחור הרב בהגשת הבקשה. עוד נקבע כי מששולמו הדו"חות, הרשעתו של המערער הפכה לחלוטה. מה גם, שאין בפי המערער כל טענת הגנה ראויה לבירור ודיון.

על החלטה דנא מופנה הערעור שבפני.

המערער חזר על טענותיו שהעלה בפני בימ"ש לתעבורה וב"כ הוסיף בטיעוניו בפני שהדו"חות נרשמו בהיות המערער בעצירה ובמהלך רישום הזמנה למשלוח, משמע, כי הדו"חות נמסרו לידיו של המערער, טענתו דנא לא עלתה בבקשתו בפני בימ"ש קמא ולא בהודעת הערעור ואני סבור שאין לתת לה כל משקל.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. היה על המערער לפנות לתובע ולבקש ביטול הדו"חות, הליך שלא פעל על פיו. עוד נטען כי אין למערער כל טענת הגנה ואין כל הסבר לאיחור בהגשת הבקשה. המערער שלם את הדו"חות ועקב זאת הרשעתו הפכה לחלוטה.

לאחר שעיינתי בהחלטת בימ"ש לתעבורה, בבקשה שהוגשה בפניו על נספחיה, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

כידוע לשם מתן אורכה להישפט על המבקש זאת להראות קיומה של עילה אחת משתיים, האחת: הסבר סביר לאיחור בהגשת הבקשה והשנייה, להראות קיומו של חשש ממשי לעיוות דין – סוגיה זו נדונה רבות על ידי בתי המשפט ודי אם אפנה להוראת סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982 (להלן: "החסד"פ", כאשר השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ, שדן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר לפי סעיף 240 לחסד"פ, דהיינו בימ"ש ייעתר לבקשה רק אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את אי ההתייצבות לדיון ובענייננו, את האיחור בהגשת הבקשה להישפט או אם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין - רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מ. י. פד נז (6) 793.

על כך כתב כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 1260/09 שלבי עאטף נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09), דברים שהולמים גם כן, את הערעור שבפני:

"לפי סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, משלא שילם המבקש את הודעת תשלום הקנס בתקופה הקבועה לכך, ולא הגיש בקשה להישפט במשך אותה תקופה, הרי רואים אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת הקנס.  ואילו סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שבית המשפט יהיה רשאי לקיים משפט לאדם שהגיש בקשה להישפט בגין הודעת קנס שהוגשה לאחר תקופת תשלום הקנס, מנימוקים שיירשמו (ראו רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.2007))". ראו גם כן, רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09) ורע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09).

החלטת בימ"ש לתעבורה בחנה את בקשת המערער בשני ההיבטים הרלוונטיים ובית המשפט לתעבורה לא מצא כי בעניינו של המערער מתקיימת עילה כלשהי משתי העילות הרלוונטיות. בנסיבות העניין אין כל מקום להתערב בה וכמובן תשלום הקנסות מבטא הודאה בעובדות והופך את הרשעת המערער לחלוטה. אשר על כן, דין הערעור להידחות.

סוף דבר, אני דוחה את הערעור.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ב, 14 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.