לוי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' ס. הנשיא, השופט ד. לנדסמן) מיום 9.6.11, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לביטול החלטת קצין משטרה לשלול את רישיונו למשך 30 יום.

העורר נעצר ביום 30.5.11 לאחר שנרשם לו, כבעל משאית, ולאדם אחר, שנהג במשאית, דו"ח תנועה בגין עבירה על תקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה.

בדו"ח נטען, כי העורר, נהג במשאית ביום 30.5.11, בשעה 08:00 והוביל בה מטען שמשקלו הכולל של הרכב הוא 99,460 ק"ג, העולה על המשקל הכולל המותר של הרכב שהוא 61,000 ק"ג.

העורר הובא בפני קצין משטרה באותו יום בשעה מאוחרת יותר, ובשימוע שנערך לו, קודם להחלטה נשוא החלטת בית משפט קמא ונשוא הערר, אמר העורר, כי זייף תעודת שקילה.

בהחלטת קצין המשטרה נאמר, כי מדובר בעבירה חמורה שיש בה לסכן באופן ממשי את משתמשי הדרך, כי לעורר, הנוהג משנת 1990 הרשעות קודמות רבות, 54 במספר, ובכללן 16 הרשעות מהסוג הנידון של הובלת מטען חורג.

בית משפט קמא דחה את בקשת העורר ומכאן הערר שבפני.

בבית משפט קמא וכן בפני טען ב"כ העורר, כי המשקל הנכון של המשאית הינו 71,250 ק"ג ולא כפי שנרשם בדו"ח - 99,460 ק"ג וכי על כן אין המשקל החורג עולה על 25 אחוז מעל המשקל המותר ולא היתה על כן לקצין המשטרה סמכות לפסול מנהלית את העורר כפי שעשה וגם אין אפשרות להגיש כנגד העורר כתב אישום אלא ניתן להגיש נגדו דו"ח מסוג ברירת משפט בלבד.

כפי שעשה בית משפט קמא עיינתי אף אנוכי בחומר הראיות ממנו עולות העובדות הבאות:

ביום 30.5.11 בשעה 07:30 עצר שוטר את נהג המשאית אבו חדיר חאדר אשר הציג בפניו תעודת שקילה שמספרה 9857 ועל פיה משקל הרכב ברוטו הינו 63,780 ק"ג. השוטר חשד כי תעודת השקילה שהוצגה בפניו אינה אמיתית ואינה משקפת את משקל הרכב וביקש מהנהג להציג בפניו את תעודת המשקל האמיתית. הנהג טען שזו תעודת השקילה שקיבל מ"בעל הבית" שלו, הוא העורר, וכי בעל הבית נתקע עם המשאית במחצבה, המשאית ננעלה ו"בעל הבית" הזעיקו מביתו כדי להביא מפתח רזרבי למשאית וכשהגיע למחצבה החליף בנהיגה את "בעל הבית" שהיה עייף.

הנהג התקשר ל"בעל הבית" והעורר הגיע למקום. העורר טען בפני השוטר כי תעודת השקילה הנ"ל היא תעודת השקילה הנכונה של המשאית ואין אף תעודה אחרת. השוטר עלה למשאית וראה, כי החול שבה מגיע ממש לדפנות הארגז ואף נוגע במכסה הארגז ומניסיונו עלה בו החשד כי המשקל בתעודת השקילה אינו המשקל הנכון. הוא ביקש מהעורר להגיע איתו לבית קמה על מנת לשקול את המשאית ולאחר מספר פניות בעניין זה בהן העורר סירב לכך, הסכים העורר להילוות במשאיתו לשוטר לכיוון המשקל בבית קמה, אך בדרך, העורר לא פנה בצומת לכיוון מקום השקילה אלא המשיך בנסיעה ישרה. חשדו של השוטר התגבר והוא הזעיק עזרה מהמשטרה ודרש מהעורר להילוות אליו לתחנת קריית גת.

העורר סירב תחילה והמשיך לטעון כי אין לו תעודה נוספת והוא לא מוכן להישקל ועקב סירובו לעיכובו, הורה השוטר על מעצרו של העורר.

השוטר שהוזעק למקום ביצע חיפוש בנוכחות העורר ומצא את תעודת השקילה שמספרה 10253 ובה משקל הרכב ברוטו הינו 99,460 ק"ג, 63 אחוז מעל המותר. זומן למקום קצין המשטרה יוסי אביטן, הוא הקצין שהחליט על הפסילה המנהלית.

כאמור, אין חולקין, כי התעודה שהראתה מטען כולל של 63,780 ק"ג הינה תעודה מזויפת, אלא שהעורר טוען, כאמור, כי גם תעודת השקילה הנוספת לפיה המשקל היה 99,460 ק"ג אינה משקפת את המשקל הנכון של הרכב.

טענה זו של העורר נסמכת על תעודת שקילה שערך העורר, לטענתו, במכון שקילה פרטי, לאחר ששוחרר ממעצרו.

תעודה זו לא היתה בפני קצין המשטרה וכל שהיה בפניו הוא דוחות השוטרים כמפורט לעיל.

בעניין זה קבע בית משפט קמא כי "אין בתעודת השקילה שהמציא ב"כ המבקש כדי לשנות דבר ודין נכונותה להתברר במהלך המשפט ולא בשלב זה".

השאלה שמעורר הערר היא האם היה לקצין המשטרה יסוד להניח, כי יוגש כנגד העורר כתב אישום בגין העבירה המיוחסת לו, כאמור בסעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

לא מצאתי כי קצין המשטרה טעה בהחלטתו או כי בית משפט קמא טעה בהחלטתו לדחות בקשת העורר לביטול החלטת קצין המשטרה. בפני קצין המשטרה היו כאמור דוחות השוטרים וכן מכתב מחברת אליקים בן ארי בע"מ, אשר ביחס לתעודת השקילה 10233 (צ"ל 10253) נאמר בו, "נהג המשאית הגיע למחצבה ובתרמית כלשהי הצליח לצאת במשקל שהוא הזוי ומסוכן ואין חברת אליקים בן ארי מוכנה לקבל זאת...".

על פי חומר הראיות שהונח בפני קצין המשטרה, תעודת המשקל שהעידה על 99,460 ק"ג היא התעודה ששיקפה את משקל הרכב הנכון, כך גם הבינו בחברה הנ"ל ומכאן שהיה לקצין המשטרה יסוד להניח כי יוגש כנגד העורר כתב אישום בגין העבירה שיוחסה לו.