לוי נ' לוי

פסק דין

פתח דבר

1. הנתבע, מר אברהם לוי, הוא נכה המרותק לכסא גלגלים ובשל כך זקוק לסיועו של מטפל סיעודי. התובע, מר ציון לוי, הוא אחיו של הנתבע ומי שהועסק על ידו כמטפלו הסיעודי, במשך תקופה השנויה במחלוקת בין הצדדים. נטעים כבר כאן כי אין בין הצדדים מחלוקת על כך שנרקמו ביניהם גם יחסי עבודה. למרבה הצער, פרץ סכסוך מר בין האחים אשר הוביל לנתק אישי ביניהם כמו גם לסיום יחסי העבודה. סיומם של יחסי העבודה הם שביסוד הליך זה.

2. בתביעה שלפנינו, ובהתאם לכתב התביעה המתוקן שהוגש לאחר שנטל התובע ייצוג, מבקש הוא כי נפסוק לו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון דמי הבראה, פדיון דמי חופשה, דמי נסיעות וכן פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

3. בהליך קוימו שתי ישיבות להוכחות. לתובע העידו הוא עצמו, אשתו, גב' מרים לוי (להלן: מרים) ואחיינו, מר עופר לוי (להלן: עופר). לנתבע העידו הנתבע ואשתו, גב' בלה לוי (להלן: בלה). הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

גדר המחלוקת

4. המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך הן אלה:

[א] בראש ובראשונה יש לקבוע מה היא תקופת העבודה בה הועסק התובע על ידי הנתבע ומה היה היקף משרתו.

[ב] לאחר מכן נפנה לקבוע מה היה גובה שכרו של התובע ונבחן אם נותר הנתבע חייב לתובע כספים בגין הזכויות הסוציאליות הנובעות מתקופת עבודתו ושלהן הוא עותר.

[ג] לבסוף נעמוד על נסיבות סיום יחסי העבודה בין האחים ונבחן אם אלו מקימות לתובע זכאות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

5. להלן תדון ותוכרע כל מחלוקת כסדרה, תוך שנסקור את טענות הצדדים לגביה. אולם קודם לכן נציין, כי דומה שהסכסוך בין האחים עורר יצרים עזים. חלקם ניכרו היטב באולם בית הדין, ולעתים חרגו מגבולות המתבקש, עת עשו הצדדים כל שלאל ידם כדי להשחיר איש את פני אחיו. בנוסף השתרבבו להליך עניינים שאינם קשורים להתדיינות בבית הדין לעבודה ובכך הורחבה יריעת המחלוקת מעבר לדרוש. בדיון שלהלן נתמקד בהכרעה במחלוקות שבסמכותנו העניינית וזאת על בסיס ההסדרים המשפטיים הרלבנטיים, ולא בטעונים שיש בהם משום העמקת הסכסוך בין האחים.

[א] תקופת העבודה והיקף המשרה

6. תקופת העבודה - לטענת התובע תקופת עבודתו אצל הנתבע הייתה מיום 1.6.2007 ועד ליום 9.5.2011, מועד בו חדל לעבוד לנוכח פיטוריו. לטענתו, בכל התקופה הזו עבד ברצף אצל הנתבע למעט ימים בודדים שלא עלו על שבועיים ימים שבהם היה נתון בסכסוך עם הנתבע (ראו למשל: עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 9-4). לגרסת התובע הנתבע לא דיווח על העסקתו לרשויות ובכלל זה למוסד לביטוח לאומי. חלף זאת דיווח הנתבע למוסד לביטוח לאומי כי אשת התובע, מרים, מועסקת אצלו וזאת מטעמיו הפסולים. אלא שגם דיווחים אלה לא היו מלאים ומדויקים. מכל מקום לשיטת התובע אין לזקוף לחובתו את הדיווח הכוזב והחלקי של הנתבע למוסד לביטוח לאומי ויש לקבל את גרסתו העקבית.

7. גרסת הנתבע לעניין תקופת העבודה ידעה התפתחות מסוימת. בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע עבד אצלו מיום 1.1.2010 ועד סוף חודש 3/2011 מועד בו חדל להופיע לעבודה. בכתב ההגנה המתוקן שינה הנתבע את גרסתו וטען כי תקופת העבודה החלה ביום 1.7.2008 והסתיימה בסוף חודש 3/2011. במסגרת הדיון המקדמי חזר הנתבע לגרסתו בכתב ההגנה המקורי. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע שדיווח למוסד לביטוח לאומי דיווח כוזב כאילו מרים, אשתו של התובע עובדת אצלו. אולם לטענתו היה זה לבקשת התובע ומטעמיו (עמ' 20, שורות 20-10). בסיכומים מטעמו שינה הנתבע גרסתו פעם נוספת וטען כי מיולי 2008 ועד דצמבר 2009 דיווח למוסד לביטוח לאומי שהתובע בעצמו מועסק אצלו, וכי לאחר מכן שינה את הדיווח ככזה המתייחס למרים, אשת התובע. זאת לטענתו כפי שמשתקף מנספח א' לכתב התביעה המתוקן. לשיטת הנתבע עניין זה מפריך את טענת התובע שהדיווח על מרים נועד לאפשר לו להעסיק את התובע ולחזק את טענתו שהדיווח הכוזב נעשה לבקשת התובע.

8. בטרם נפרט דעתנו נקדים הערה היפה גם ליתר חלקי הדיון והיא שהחובות הרישומיות החלות על מעביד, טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 כמו גם לאחריו, אינן חלות על מעסיק יחיד שאינו מעביד עובד לצורכי עסק או משלח יד, כבמקרה דנא (ראו: סעיף 24 (ד) לחוק הגנת השכר). כך נפסק כי הנטל להוכיח מהי תקופת העבודה שבה הועסק עובד מוטלת על שכמו (דב"ע נד/ 23 – 3 פרינץ – גפן פד"ע כ"ו 547, 553 (1994)).

9. הנה כי כן עומדת גרסת התובע אל מול גרסת הנתבע. מבכרים אנו את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע ונבאר. ראשית, לא מצאנו את גרסת התובע לעניין תחילת מועד יחסי העבודה על המועד המדויק שלה - 1.6.2007 – כאמינה. התובע העיד כי לא נערכו בינו לבין אחיו הסכמים או רישומים (עמ' 11 שורות 8-7), ובעניינים לא פחות חשובים טען כי חלף זמן ואינו יכול לזכור דברים שאירעו שנים קודם (עמ' 13, שורה 20). אם אלה הם פני הדברים כיצד זה שאת היום המדויק לתחילת עבודתו דווקא זכר. נזכיר כי עניין לנו ביחסי עבודה בתוך המשפחה, וזאת במקביל לעבודה הסדירה של התובע ככוח עזר סיעודי בבית הורים. רוצה לומר, שבניגוד למקום עבודה בו אין קשרי משפחה בין העובד למעביד ואז יתכן שמקפידים יותר בעניין מועדים מדויקים, במקום עבודה בו יש קשרים כאלה היחסים האישיים והאחרים לא אחת מתמזגים ועל כן הדעת נותנת שלא בהכרח נזכרים ומצוינים מועדים כה מדויקים. זאת ועוד. גרסה זו של התובע לעניין תחילת מועד יחסי העבודה, כמו גם סיומם, לא נתמכה בראיה אובייקטיבית כלשהי. למעשה הראייה היחידה לתמיכה במועד תחילת יחסי העבודה הייתה עדותה של אשתו מרים, אלא שלא היה בה כדי להועיל. מרים לא העידה על מועד מדויק של תחילתם וסיומם של יחסי העבודה והסתפקה בהצהרה כי מדובר בתקופת עבודה בת "כארבע שנים, למיטב זכרוני" (סעיף 2 לתצהיר העדות הראשית). כך כשהוביל הנתבע קו חקירה נגדית בו נסקרו ארועים נטענים חוזרים משך שלוש שנות העסקה לא גילה התובע כל רמז להתנגדות או לאפשרות שמדובר בתקופת העסקה בת 4 שנים ולא 3 שנים (עמ' 13-12). בדומה, לא השכיל התובע לספק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע ביכר הנתבע לשיטתו, לדווח למוסד לביטוח לאומי על העסקת עובד במשק ביתו משך 33 חודשים החל מחודש יולי 2008 ולא קודם לכן או מדוע חדל לעשות כן ולעניין זה נחזור. נוסיף כי עדות הנתבע בהקשר זה עשתה רושם עקבי והוא עמד על דעתו כי מדובר בשלוש שנות העסקה, בין השנים 2011-2008 (עמ' 21, שורה 6). בנסיבות אלה ובשים לב לכך שדיווח למוסד לביטוח לאומי על העסקת התובע החל בחודש יולי 2008 הרי שלא מן הנמנע כי העובדה שהתובע זוכר חודש יוני כתחילת עבודתו הוא לא יותר מבלבול בין חודש יוני 2007 חלף חודש יוני 2008.

10. כאמור לא נעלמה מעינינו ההתפתחות שחלה בגרסת הנתבע בעניין מועדי העבודה המדויקים והעובדה שיתכן וגרסתו הותאמה לאמור בפירוט המעסיקים של מרים במוסד לביטוח לאומי. עם זאת, רישום זה הוא אכן, כגרסת הנתבע, הרישום היחיד מזמן אמת. בנסיבות אלה דעתנו היא כי יש ליתן לו משקל מתאים. זאת ועוד. הנתבע השכיל להציג בפנינו מכתב שקיבל מאת המוסד לביטוח לאומי מיום 12.5.2011 בזו הלשון: "לפי הודעתך רשמנו לפנינו כי הפסקת להעסיק עובדים במשק ביתך החל מ-1.4.2011. לפיכך סגרנו את תיק הניכויים מהתאריך הנ"ל". כפי שניתן להיווכח המכתב נשלח לנתבע בסמוך למועד הפיטורים אליבא דתובע, 9.5.2011, אלא שספק בעניינו אם היה סיפק בידי הנתבע לקבל המכתב האמור בתוך 3 ימים בלבד מסיום יחסי העבודה. התובע מצדו לא נתן הסבר לכך שהנתבע חדל לדווח על העסקתו כפי שעשה במשך 33 החודשים שקדמו לכך. אין זאת אלא שככל הנראה עבודת התובע אצל הנתבע נפסקה בסוף חודש 3/2011 כגרסת הנתבע. הנתבע עשה מאמץ להמציא ראיות אובייקטיביות נוספות בדמות ספחי צ'קים מצ'קים שמסר לתובע או בהקשר לעבודתו. אמנם נכון הוא שאלה הוגשו במועד מאוחר יחסית וכן נכון הוא שעל מרביתם לא מופיעים תאריכים. עם זאת על אותם ספחים בהם מופיע תאריך לא מצאנו תאריך הקודם לחודש יולי 2008 ולא השתכנענו מטענת התובע כי הנתבע ביכר להציג רק את מה שהיה יכול לסייע בעדו.

כללו של תת פרק זה, מסקנתנו היא כי התובע הועסק על ידי הנתבע משך קרוב ל – 3 שנים מחודש יולי 2008 ועד לסוף חודש מרץ 2011, קרי 33 חודשים. נדגיש כי אין בידינו לקבל את גרסת הנתבע בחקירתו הנגדית כאילו חל בין הצדדים נתק בין 6 חודשים ויותר משך תקופה זו (עמ' 21, שורה 26). זאת בעיקר מן הטעם שלו היו אלה פני הדברים הרי שהדעת נותנת כי הנתבע לא היה 'מתנדב' להמשיך ולשלם למוסד לביטוח לאומי כספים. כפי שהראנו לעיל, כאשר נותקו יחסי העבודה בין הצדדים הזדרז הנתבע והודיע דבר ניתוק היחסים למוסד לביטוח לאומי. עם זאת לא מן הנמנע כי במהלך השנים, וכפי שהודה גם התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 13 שורות 7-5) היו בין האחים מדי פעם מצבים של דין ודברים. אולם דעתנו היא כי לא היה בהם כדי לנתק את רצף יחסי העבודה. עוד נוסיף כי לא מצאנו שיש לשאלות מי מבין האחים יזם את אופן הדיווח למוסד לביטוח לאומי ולמי צמחה טובת הנאה מאופן דיווח זה, כדי להשליך על מועדי ההעסקה ועל כן לא מצאנו להתייחס לדברים. זאת מבלי למעט מהחומרה שנודעת להתנהלות מעין זו.

11. היקף העבודה - גרסת התובע באשר להיקף העבודה לא הייתה עקבית. בכתב התביעה המקורי טען התובע כי עבד אצל אחיו 3 פעמים בשבוע משך 8 שעות. בכתב התביעה המתוקן טען שעבד בשנת עבודתו הראשונה שלושה ימים בשבוע, 8 שעות מדי יום ובסך הכל 24 שעות בשבוע שהן לשיטתו 0.56% משרה. לטענתו החל מהשנה השנייה גדל היקף המשרה שלו ל-33 שעות שבועיות שבוצעו שלוש פעמים בשבוע למשך 11 שעות, ובסך הכל 0.76% משרה. התובע טען עוד כי לעתים נהג להגיע לבית הנתבע בשעה 10:00 בבוקר אולם אז נשאר שם עד לשעות הקטנות של הלילה. בתצהיר עדותו הראשית טען (סעיף 12) כי עבד 3 פעמים בשבוע מהשעה 08:30 – 14:30 אלא שלרוב הגיע בשעה 10:00 בבוקר ונשאר עד שעות הלילה המאוחרות. לעומת כל זה, בעדותו לפנינו טען שהוא החל לעבוד אצל הנתבע בשעה 8:30 וסיים בשעה 14:30 (עמ' 7, שורות 4-1). כן הבהיר כי רק פעם או פעמיים ארע שהוא התחיל לעבוד בשעה 10:00 (עמ' 6, שורות 28-27). בתוך כך הסביר התובע שהוא עבד בעבודתו הקבועה בבית ההורים "יום כן-יום לא" מהשעה 15:00 ועד השעה 7:00 בבוקר שלמחרת. כך שבבקרים של ימים ראשון, שלישי וחמישי היה פנוי לעבוד אצל הנתבע (עמ' 6, שורות 25-22).

12. הנתבע מצדו אישר כי התובע עבד אצלו שלוש פעמים בשבוע בימים ראשון, שלישי וחמישי, אולם בכתבי ההגנה מטעמו טען שהיה זה לשלוש שעות בלבד (סעיף 3 לכתב ההגנה המתוקן). מנגד, בעדותו בבית הדין טען כי התובע הגיע אליו בשעה 9:00 והלך בשעה 14:00 כדי להספיק להגיע לעבודתו בבית ההורים בקריית מנחם (עמ' 19, שורות 25-23; עמ' 25, שורות 18-16). כמו כן הסביר כי בין 8:30 ל-9:00 נהג התובע לשבת במכוניתו ולקרוא עיתון (עמ' 25, שורות 20-18). הנתבע תיאר את עבודתו של התובע ככזו שאינה נמשכת זמן רב והדגיש את עיתות הפנאי שחלקו (עמ' 19, 25-23; עמ' 25, שורות 20-19). אשת הנתבע העידה אף היא כי התובע הגיע מדי יום "בשעה 8 או 9" (עמ' 35, שורה 18) וכי היא נהגה להעיר את הנתבע "בערך בשעה 8 בבוקר" (עמ' 35, שורה 24).