לוי נ' כרמי

החלטה

בענין: בקשה לביטול פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק דיני מיום 23.2.11.

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע. הדיון בתביעה נקבע ליום 17.10.10. באותו מועד נעתרתי לבקשה של התובע לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו להיות מיוצג על ידי עו"ד, הואיל והנתבע הינו עו"ד, והואיל וכתב ההגנה כולל טענות משפטיות לרבות טענת התיישנות. הדיון נדחה ליום 6.2.11.

לדיון שהתקיים ביום 6.2.11 לא התייצב עו"ד מטעם התובע, ואף לא התובע בעצמו. הנתבע ביקש כי התביעה תדחה. בהחלטתי הוריתי לתובע להגיש הסבר לאי התייצבותו עד יום 20.2.11.

משלא התקבלה כל תגובה מטעם התובע, קיבלתי את בקשת הנתבע, וביום 23.2.11 דחיתי את התביעה.

התובע עותר לביטול פסק הדין. לבקשתו צרף אישור מחלה, וטען כי לא הגישו במועד מחמת טעות.

הנתבע מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו הסיבה לאי התייצבותו של התובע לדיון ביום 6.2.11, והסיבה לאי עמידתו במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט להגשת תגובתו בנושא זה, אינן מוצדקות. בנוסף, אין לתביעה סיכוי להתקבל, הן מחמת התיישנות והן לגופו של ענין.

עת נדרש בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להידרש לשתי שאלות: האחת – סיבת מחדלו של המבקש להתייצב לדיון; השניה – סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך אם יבוטל פסק הדין.

ככלל, התשובה לשאלה השניה היא החשובה יותר. כאשר מצביע המבקש על סיכויי הצלחה, הרי שאם ניתן לפצות את המשיב על נזקו בדרך של הטלת הוצאות, יש מקום לבטל את פסק הדין תוך חיוב המבקש בהוצאות בגין מחדלו באי ההתייצבות לדיון.

באשר לסיבה לאי ההתייצבות – לא מצאתי, כי הסיבה לאי התייצבותו של התובע לדיון ביום 6.2.11 מוצדקת. כל שנאמר באישור המחלה שהגיש התובע הוא: "מטופל סבל מכאב גב חזק עם הגבלה בתנועה לדבריו – לאחר תנועה חריגה שכרגע משתפר". לא ניתנו לתובע ימי מחלה, לא ניתן לו טיפול כלשהו, ולא צוין כי אינו יכול להופיע לדיון בבית המשפט.

לא מצאתי אף הצדקה לכך שהתובע לא הגיש תגובתו ביחס לאי התייצבותו לדיון, במועד.

חרף האמור לעיל, אילו סברתי כי לתובע סיכויים להצליח בתביעתו, הייתי מבטלת את פסק הדין תוך חיובו בהוצאות. דא עקא, כי איני סבורה כי אלה הם פני הדברים.

מדובר בתביעה לתשלום שכר טרחה. לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבע הזמין ממנו תוכניות של בית משותף, והתחייב לשלם לו עם רישום הבית כבית משותף. בסופו של דבר לא קיבל תשלום מן הנתבע.

על פי כתב התביעה נולדה, אם כן, עילת התביעה ביום מתן צו רישום הבית כבית משותף. צו זה צורף לתגובת הנתבע (נספח 1), והוא נושא תאריך 14.4.03. התביעה הוגשה ביום 4.5.10. על כן נראה כי צודק הנתבע בטענתו, כי התביעה התיישנה.

אף לגופו של ענין איני סבורה כי לתביעה סיכויים להתקבל. לכתב ההגנה צרף הנתבע מסמך מיום 13.7.99, עליו חתום התובע, לפיו מי שהזמין ממנו את העבודה הינו אחד בשם שלום שגיא, אשר לא שילם לו שכרו. באותו מכתב ביקש התובע מהנתבע להמליץ לשלום שגיא לשלם לו חלק מן השכר.

לכל אלה מצטרפת העובדה, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, עובדה שהינה בעלת משמעות בכל הנוגע לטענת הנתבע, כי נגרם לו נזק ראייתי.

מטעמים אלה סבורה אני, כי אין לתובע סיכויים להצליח בתביעתו. אוסיף, כי טענות הנתבע הועלו כבר בכתב ההגנה מטעמו, כך שהתובע היה מודע להן. חרף זאת נמנע התובע מלהתייחס בבקשתו לטענות אלה, ולסיכוייה של התביעה.

לפיכך הנני דוחה את הבקשה. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בבקשה זו בסכום של 200 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"א, 22 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.