לוי נ' יעקובובסקי

החלטה

1.לפניי עתירת המבקש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר דין אזרחי תשמ"ד-1984, לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות, אשר ניתן כנגדו ביום 03.11.13 (להלן: "פסק הדין"). המשיב הגיש את תגובתו לבקשה, בגדרה התנגד לבקשה לביטול פסק הדין.

2.המדובר בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש בגין נזקים שנגרמו לו עקב ליקויי בנייה שהותיר המבקש לאחר שביצע עבודות שיפוצים אצל המשיב. התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט לתביעות קטנות כאשר צורפה לה חוות דעת, אולם משביקש המבקש כאן בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת מטעמו, ניתנה החלטת כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן מיום 27.06.13, ולפיה יועבר התיק לבית המשפט השלום, לאור מורכבותו והצורך לחקור את המומחים מטעם הצדדים. לאחר שהועבר התיק ובעקבות בקשה שהגיש המשיב כאן, ניתנה החלטתי מיום 24.07.13 ולפיה נקצבו מועדים להגשת חוות דעת מטעם המבקש כאן, להגשת תצהירים ולישיבה מקדמית – שנקבעה ליום 03.11.13. משלא התייצב המבקש לדיון, ניתן פסק הדין. משכך, הוגשה הבקשה שלפניי.

3.המבקש טוען כי לא ידע על קיומו של הדיון במסגרתו התקבלה התביעה, ואין הוא יודע מדוע "חזר אישור המסירה" – במסגרתו נשלחה לו ההודעה על מועד הדיון, אולם לטענתו, בכל מקרה במועד הדיון טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה מטעמו, שכן באת-כוחו קיבלה לידיה את כתב התביעה המתוקן שהוגש לבית משפט זה רק ביום 11.10.13 (נכתב בטעות 11.11.13 – נ.ג'.). המבקש טוען כי בשל העובדה שלא קיבל ההזמנה לדיון – הרי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לחלופין, טוען הוא כי יש לבטל את פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט, שכן באמתחתו טענות טובות – כפי שאלו באות לידי ביטוי בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות. בתמצית, טוען המבקש בכתב ההגנה ובבקשה שלפניי כי היה מוכן לתקן את הליקויים שהתגלו, אולם המשיב ובני משפחתו דרשו כי המבקש יבצע את כל העבודה מחדש, ולכך לא הסכים, ועל כן לא ניתנה לךא הזדמנות לתקן את הליקויים בטרם הגשת התביעה. עוד טוען המבקש כי המשיב הוא שנותר חיב למבקש כספים בגין השכר המוסכם וכן עבור שינויים ותוספות, מעבר למוסכם בהצעת המחיר.

4.המשיב בתגובתו טוען כי התנהלותו הדיונית של המבקש עולה כדי זלזלול בבית המשפט, ועל כן אין להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין. המשיב מונה חישה מחדלים, אשר לשיטתו מהווים יחד זלזול המצדיק נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, ואלו הם: אי הגשת חוות דעת מומחה במועד; אי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו במועד; אי הגשת כתב הגנה מתוקן; אי עדכון כתובתו של המבקש; אי התייצבות לדיון. המשיב טוען עוד, כי כיוון שההזמנה הומצאה למבקש כדין, הרי אין הוא יכול לטעון לביטול פסק הדין מחמת הצדק. בעניין סכויי הגנת המבקש טוען המשיב כי משלא צירף המבקש לתיק בית המשפט חוות דעת מומחה להוכחת טענותיו בעניין הליקויים – הרי שהגנתו אינה מבוססת דיה, ועל כן אין לבטל את פסק הדין אף לפי שיקול דעת בית המשפט. המשיב מוסיך וטוען כי ככל שיוחלט על ביטול פסק הדין, הרי שיש להביא בחשבון את ההוצאות שהוציא המשיב עקב העובדה שהתיק הועבר מבית המשפט לתביעות קטנות בעטייה של עתירת המבקש לצרף חוות דעת, כאשר חרף זאת – המבקש טרם הגיש חוות דעת כשזו. על כן, עותר המשיב כי ייפסקו כנגד המבקש הוצאות משמעותיות וכן כי אורה למשיב להפקיד את סכום התביעה, כאשר הדבר יהווה תנאי לביטול פסק הדין.

5.בתשובה לתגובה טוען המבקש כי המשיב הוא אשר פעל בחוסר תום לב, שעה שלא הודיע לבית המשפט כי טרם חלף המועד להגשת כתב הגנה מתוקן ע"י המבקש. עוד טוען הוא כי כאשר ייצג את עצמו בבית המשפט לתביעות קטנות – סבר הוא כי יש בחוות דעת שתוגש מטעמו כדי לתמוך בטענותיו, אולם לאחר שקיבל ייעוץ – הבין כי הגשת חוות דעת מטעמו היא חסרת תוחלת, שעה שהמשיב תיקן את הליקויים בעצמו, והוריו עברו להתגורר בדירה מושא התביעה מספר חודשים עובר להגשת התביעה, ועל כן אין לייחס למחדל שבאי צירוף חוות דעת מטעמו כל זלזול או פגם דיוני, ובוודאי שאין בכך כדי לסתום את הגולל על הגנת המבקש, אלא לכל היותר כדי לפסול את חוות הדעת מטעם המשיב, אש עשה כל שלאל ידו על מנת למנוע מן המבקש להוכיח את טענותיו.

דיון והכרעה

6.המבקש טוען כי בית המשפט טעה בנותנו פסק דינו, משקבע כי מסירת ההזמנה לדיון הייתה כדין. אלא שאין בטענותיו של המבקש כדי לסתור החלטה זו. כל שהמבקש טוען הוא כי אין הוא יודע מדוע "חזר" הזימון ולא נמסר לידיו, אולם עיון באישור המסירה מלמד כי הזימון נמסר לכתובת אותה ציין המבקש על גבי כתב ההגנה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות, כאשר נכתב על גבי אישור המסירה מיום 29.07.13 כי הנמען "עזב ללא מען". בעניין זה הוראות תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ברורות וחד משמעיות, ולפיהן המצאה כזו היא המצאה כדין, וראו לשונה של תקנה 480:

"בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".

על פי התקנה, בעל-דין שמסר כתובת לשם המצאת כתבי בי-דין יושתק מלטעון כנגד המצאה שבוצעה לאותה כתובת (ראו: רעא 5059/10 ‏ אלום גולד בע"מ נ' יצחק דור (10.08.2010)).

7.על כן, במקרה כגון דא, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין שכן המבקש ידע אודות מועד הישיבה הנדחית אך לא התייצב אליה, נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לביטול פסק הדין (ראו: ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח' פ"ד מח(1), בעמ' 835-836). לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש ביטולו של פסק דין להוכיח שני יסודות מצטברים; האחד הוא מתן סיבה טובה למחדלו של המבקש- הנתבע שגרמה לאי התייצבות במועד, והאחר - הוכחת סיכויי הצלחת הגנתו - אם יבוטל פסק הדין .

ראו:

גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 371.

י. זוסמן , "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 735 עד 738.

7.אשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל, כאשר המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, וככל שיתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט אלא ברשלנות מסוימת מצד המבקש שהובילה למחדלו, ויש למבקש הגנה סבירה, יקבל בית המשפט את בקשת המבקש וידון במחלוקת לגופה (ראו: ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז (3) 431) ובמקרה שכזה יסתפק בית המשפט בפסיקת הוצאות המשיב כתוצאה ממחדלי המבקש (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 ; רע"א 1598/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בבית אל על פד"י נ"ה (5) 43). יחד עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008)). אם המחדל עולה כדי זלזול בהליכים המשפטיים ייטה בית המשפט שלא לדון בסיכויי הצלחת התביעה (ראו: רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 19.8.2009); רעא 6905/11 ‏ ‏פסי גולדנברג בפשט''ר נ' זהבה רובנר (31.12.12)).

8.אולם על דרך הכלל נקבע, כי השאלה השניה, היינו, סיכויי ההצלחה בתביעה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית (ראו: גורן בספרו הנ"ל בעמ' 373; עא 64/53 יששכר כהן נ' שלום יצחק פד"י ח 395; רעא 9565/09 ‏ ‏ רינה מרגוליס נ' איגור גנץ (10.08.2010)). יש לציין כי שיקולים אלו אינם נבחנים במנותק, אלא מתקיים ביניהם יחס שמכונה לעיתים "מקבילית כוחות" (ראו: ברם 63/09 ‏קשת שלטים בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (15.1.2009)).

9.באשר לסיבת המחדל, המשיב הציג שרשרת של מחדלים, אשר לשיטתו – הצטברותם עולה כדי זלזול בבית המשפט, אולם יש לזכור כי אותה שורת מחדלים נובעת מן החטא הקדמון של אי עדכון כתובתו של המבקש. משלא עדכן את כתובתו, והזימון שנשלח אליו – לא הגיע לידיעתו, הרי שלא ידע על שאר ההוראות האמורות באותה החלטת זימון, בגדרה נקצבו הזמנים להגשת חוות הדעת ולהגשת תצהירי עדות ראשית. אמנם, אי עדכון כתובתו מהווה מחדל, אך כיוון שהיא מהווה את הגורם ליתר המחדלים, אין לראות בהצטברותם משום זלזול בבית המשפט המצדיק נעילת שערי ב

10.באשר לשאלה השנייה, שאלת סיכויי ההצלחה, המבחן הינו מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דוקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח את הגנתו באופן מוחלט (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349; ע"א 32/83 אפל נ' קפח הנ"ל) אולם, בכל אופן, עליו להוכיח כי "ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (ראו: רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח' (פורסם בנבו, 27.02.2001)).

11.במקרה דנן, הציג המבקש גרסתו, ואין לומר בשלב זה, על אף טענות המשיבה, כי אין בגרסה זו ממש. נראה, כי המבקש הציג וביסס הגנה אפשרית שיש בה כדי להצדיק פתיחת שערי בית המשפט בפניו למען יוכיח את הגנתו.