לוי נ' י י ח חרש בעמ

החלטה

לפנינו בקשה (מיום 19/6/2012) לביטול פסק דין שניתן ביום 12/6/2012, משהמבקשת לא הגישה עדויותיה (כמתחייב מהחלטה מיום 2/4/2012).

לטענת המבקשת, לא הוגשו תצהיריה בשל טעות ברישום ביומן בא כוחה, ללא כוונת זדון; ב"כ המבקשת נושא באחריות ומתנצל על כך בפני בית הדין; המבקשת היא אם חד הורית, ללא רכוש ונכסים ובעקבות תאונת דרכים קשה ושיקום של מספר שנים לא חזרה לעצמה גופנית, על כן מבוקשת התחשבות בה.

המשיבה בתגובתה (מ-15/7/2012) מתנגדת לבקשה ועומדת על חיוב המבקשת בהוצאות. לטענתה, אין בפי המבקשת כל נימוק של ממש שיש בו לבטל פסק הדין; הבקשה אינה נתמכת בתצהיר; טעות משרדית אינה עילה לביטול פסק דין; המבקשת אינה מתייחסת לסיכויי התביעה שהם נמוכים; המבקשת הגישה התביעה מחדש במסגרת הליך אחר בשל כך שהיא אינה רואה סיכוי לבקשתה לביטול ובלי שעדכנה על כך את ביה"ד או את המשיבה.

ביום 5/8/2012 הוריתי כי המבקשת תודיע מיידית אם ניתן למחוק בקשתה, משהתברר כי הגישה תביעה נוספת במקביל (24549-07-12) ובלי שיידעה על כך את ביה"ד.

ביום 6/8/2012 הגישה המבקשת "בקשה להבהרת החלטה/למתן הוראה".

כאמור בהחלטתי מיום 7/8/2012 הבקשה הוגשה באופן תמוה משנתבקשה מפורשות, להבהיר עמדתה לגבי המשך ההליכים בתיק מושא החלטה זו.

נוכח החלטתי (7/8/2012) הוגשה עמדת המבקשת ביום 8/8/2012 וכך כלשונה:

"1. לאור ומטעמים של רצון לחסוך זמן שיפוטי יקר ואי רצון בהוצאות נוספות לצדדים, מצהירה התובעת כי תפעל למחיקת הליך 24549-07-12, ותמתין להחלטת כבוד בית הדין באשר לבקשתה לביטול החלטת למחיקת התביעה, למען תוכל התובעת לקבל יומה בבית המשפט...

2. והיה והתובעת מהרה להליך משפטי שאינו רצוי בשלב זה, התובעת מביעה התנצלותה בפני כבוד בית הדין, ותנמק כי חששה שהמועדים בדין ימנעו ממנה לקבל יומה בפני כבוד בית הדין.

3. התובעת שומרת על זכותה להגיש את תביעתה מחדש."

לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים להלן הכרעתי-

בהתאם לתקנה 44 (3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 רשאי בית הדין במקרה בו לא יוגשו תצהירי תובע במועדם - למחוק תביעתו.

בהחלטת כבוד הרשמת ש. אלקיים (2/4/2012) נקבע כי מחיקה כאמור תעשה ללא התראה נוספת.

משלא הוגשו תצהירי המבקשת ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד - נמחקה התביעה.

נפסק, כי בבוא ביה"ד לבחון בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד, הרי שבמסגרת שיקול דעתו, יבחן שתי שאלות: ראשית, מהי הסיבה לאי הגשת ההגנה או לאי ההתייצבות ושנית, מהם סיכויי ההצלחה של התביעה, באם יבוטל פסה"ד.

הלכה פסוקה היא כי לשאלה הראשונה חשיבות משנית ואילו שאלת סיכויי ההצלחה - היא העיקר (ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאל שמואלי ז"ל (2010)).

לצד זאת נקבע כי יהיו מקרים בהם מחדלו של בע"ד או זלזולו בהליך המשפטי ובחובותיו, יהיו כה משמעותיים, עד שיהא בהם כדי להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים (רע"א 7657/11 אברהם גריסרו נ' דניאל ברמן (18/6/2012) וההפניות שם).

סיבת אי הגשת התצהירים נעוצה ולו במובן מסוים באחריות ב"כ המבקשת.

נפסק, כי זוהי אינה סיבה בעלת ערך לכשעצמה בשאלה האם לבטל פס"ד (תע"א (ת"א) 2030/09 בקיר יוסף מוסטפא נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ (מיום 11/7/2011). עם זאת, בנסיבות העניין, אי הגשת התצהירים אינו עולה כדי זלזול בוטה בהליך המשפטי ובחובות המבקשת ע"פ דין.