לוי נ' חסיד ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 26/10/09.

1. לטענת התובעת, במועד הנקוב, נסעה בצומת מרומזר לאחר שמופע הרמזור הפך לירוק ונכנסה עם רכבה למפרץ חניה , אשר היה מיד לאחר הצומת מצד ימין . כשהיתה במהלך הכניסה למפרץ החניה ,כמעט השלימה את התיישרות רכבה וכאשר רק החלק השמאלי של רכבה בלט לכיוון הכביש, הגיע לכביש רכבו של הנתבע 1 נהוג על ידי אשתו – הגב' מוסיה חסיד ופגע בה בחלק השמאלי האחורי של רכבה. בנסיבות אלו, לטענת התובעת האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנהגת ברכב הנתבע 1 ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לה.

2.לטענת הנתבע 1 , אשתו אשר נהגה ברכבו, עמדה בצומת עד שמופע הרמזור התחלף לירוק ואז החלה בנסיעה, עת הגיעה בסמוך לרכבה של התובעת, החלה לפתע התובעת לנסוע לאחור ומשכך, פגע ברכבו רכב התובעת. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת ובתה- הגב לוי איילה והנהגת ברכב הנתבע 1 – הגב' מוסיה חסיד אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחת לגרסתה . כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לשני כלי הרכב המעורבים בתאונה ותמונות המתעדות את מקום התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים.

הראיות החיצוניות הן תמונות המתעדות את הנזק לכלי הרכב. עיון בתמונות אלו מעלה כי לשני כלי הרכב נגרמה מכת מעיכה – לתובעת בטמבון האחורי ולנתבעת בטמבון השמאלי לכיוון כנף שמאל . מוקד הנזק ברכבה של הנתבעת דהיינו- לא ממש בקדמת הרכב אלא בחלקו השמאלי – יש בו בכדי לתמוך בגרסת הנתבעת שכן, לו הילך התאונה היה כטענת התובעת כי אז היה מצופה כי מוקד הנזק יהיה ממש בקדמת רכבה של הנתבעת.

גם אופיו של הנזק יש בו בכדי לתמוך בגרסת הנתבעת הואיל ומדובר בנזק מסוג מעיכה, בשעה שלו הילך התאונה היה כגרסת התובעת כי אז היינו מצפים לחזות בנזק מסוג שריטות.

לתמיכה באמור, אוסיף כי גירסתה של התובעת בעדותה, אל מול כתב ההגנה מטעמה לא היתה קוהרנטית ועיקבית דבר אשר אף בו יש בכדי לפגוע בגרסתה ולהטות את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתה של הנתבעת.

כך, בכתב ההגנה טענה התובעת בהדגש ובקו תחתי כי עמדה בעצירה מוחלטת במפרץ החניה, בשעה שבעדותה – הן היא והן בתה – העידו כי במעמד התאונה – היתה בנסיעה קדימה.

זאת ועוד, בכתב ההגנה טענה התובעת כי בעומדה כאמור בחניה ,חלפו על פניה מספר רכבים אשר לא פגעו ברכבה ולאחר מכן, חלף רכב הנתבעת אשר פגע ברכבה, בשעה שבעדותה – הן היא והן בתה – העידו כי הנתבעת נסעה מאחורי רכבם כבר מהרמזור.