החלטה
1.לפני בקשה ביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות והגשת כתב הגנה ביום 8.11.11. לטענת המבקש, כתב התביעה לא נמסר לידיו זאת נוכח העתקת מקום מגוריו מרחוב היובל בנתיבות. בנוסף, המבקש מכחיש הנטען בכתב התביעה.
2.המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי כתב התביעה נמסר למבקש כדין ביום 4.7.11 באמצעות חברת שליחויות. בהתאם לאישור המסירה שצורף לתגובה כתב התביעה נמסר לאשת המבקש אשר חתומה עליו. בנוסף, למבקש שוגר מכתב דרישה ממשרד עורכי דין בטרם נקיטה בהליכים משפטיים.
3.ביום 29.8.13 התקיים דיון במעמד הצדדים בו שבו הם על טענותיהם. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
הלכה פסוקה היא כי שניים הם השיקולים המרכזיים העומדים ביסוד שיקול דעתו של בית המשפט שעה שהינו נדרש להכריע בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. האחד, סיבת אי התייצבותו של בעל הדין, אם התברר כי לא הוצאה הזמנה כדין למבקש, כי אז יש לבטל את פסק הדין בין מתוך "חובת הצדק" ובין מהטעם כי בהעדר הזמנה לא קנה בית המשפט סמכות אישית לדון בעניינו של הנתבע. אם הומצאה הזמנה כדין, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול לבוא ולהסביר את מחדלו ועשוי להיות כי הסבר זה יניח את דעת בית המשפט כי נמצא הצדק לאי ההופעה חרף הזמנתו כדין.
השני, סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. כאשר לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר ( ראה: ע"א 3645/92, קלנך נ' לופביץ, פד"י מז (4) 133,139, וכן, רע"א 8292/00, גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון[ פורסם בנבו]).
כמו כן, יש להדגיש את גישת בית המשפט בעת שהינו בוחן בקשות מסוג זה כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון כפסק הדין שאוזכר לעיל, כדלקמן:
"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי שלזכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיונים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על מבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחד ניתן בבית המשפט להעלות את הגנתו." אכן, "יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק" (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204).
4.בענייננו, המבקש טען, כי במועד בו נטען, שנמסר לידיו כתב התביעה במהלך שנת 2011 העתיק מקום מגוריו מנתיבות לירושלים. המבקש לא ציין מועד מדוייק בו העתיק מקום מגוריו ולא תמך טענותיו באסמכתאות כדבעי. במהלך הדיון המבקש מילא פיו מים ולא התייחס כלל לאישור המסירה המצביע על כך, כי אשתו חתומה על גביו. כמו כן, הוצגה חשבונית מס/קבלה מטעם "יוסי לוי ח.י. שירותים משפטיים" עבור ביצוע מסירת אזהרה בתיק ההוצאה לפועל מיום 31/7/12. דא עקא, כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק ביום 28/11/12 בחלוף המועד הקבוע בתקנות. כמו כן, מלבד טענות בעלמא המבקש לא התכבד ולא הציג את סיכויי ההגנה שלו. עם זאת, במספר אישורי מסירה של החלטות וזימונים אשר נשלחו למבקש ממזכירות בית המשפט בזמנים הרלוונטיים צויין, כי המבקש "העתיק מקום מגוריו". נסיבות אלה תומכות לכאורה בטענת המבקש. בנוסף, לא הוצג אישור מסירת האזהרה בפני ומכאן כי לא צויין אף מען ההמצאה.
עוד אציין, כי עסקינן בהליך המתנהל בבית משפט לתביעות קטנות בו הצדדים אינם מיוצגים ואינם אמונים על הוראות הדין והתקנות על כל המשתמע מכך. על כן, סבורני, כי בחינת טענות הצדדים והתנהלותם באמות מידה נוקשות תחטא למהותו של ההליך. נוכח האמור, בשל הספק בלבד באשר לכשירותה של ההמצאה ובשים לב לכך, כי לא הוגש תצהיר מוסר והמשיב לא דאג להמציא המוסר לעדות בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, זאת, בכפוף להשתת הוצאות בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו למשיב בתוך 30 יום, זאת, ללא קשר לתוצאות ההליך.
5.המבקש יגיש כתב הגנה בתוך 15 יום.
6.קובע מועד לדיון במעמד הצדדים ליום 28/11/13 שעה 17:15.
המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ו' חשון תשע"ד, 10 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.