לוי נ' חביב

פסק דין

זוהי תביעה כספית-נזיקית ע"ס 27,000 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבע מס' 1. הנתבעת מס' 2 צורפה לכתב התביעה בשלב מאוחר יותר בו התקיים הדיון בתביעה הקטנה עצמה (היום).

עולה מכתב התביעה כי ביום 13.2.13, בעת שהתובעת עשתה דרכה למספרה הנמצאת ברחוב נייברג בטבריה, בסמוך לבית מגוריה של התובעת, התובעת מעדה ונחבלה בגופה בצד השמאלי-אחורי. ממקום התאונה פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים, ואליה התלוותה אמה ששהתה באותה העת במספרה ונחלצה לעזרתה למשמע צרחותיה וצעקותיה. מקופת החולים הופנתה התובעת למרכז הרפואי "פוריה", שם בוצעו לה בדיקות דם ושתן והיא הופנתה על ידי הרופא האורתופד לביצוע צילומי רנטגן.

ביום התאונה, טענה התובעת, התובעת היתה אמורה להשתתף במסיבת בת מצווה אליה הוזמנה, ובשל פציעתה כאמור נבצר מן התובעת ומבני משפחתה ליטול חלק באירוע המשמח.

לטענת התובעת, מאחורי נפילתה ומעידתה עומדים מעשיו ומחדליו הרשלניים של הנתבע והפועלים מטעמו שלא דאגו לשלום העוברים ושבים במקום ולא סיפקו תנאי בטיחות כנדרש מהם בנסיבות העניין.

בגין הנזקים שנגרמו לה, תבעה התובעת קבלת פיצוי ע"ס 27,000 ₪, כפי שכבר צויין לעיל, המשקף לטענתה את הכאב וסבל שנגרמו לה, אובדן ימי העבודה, אובדן כושר השתכרות לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות והוצאת נסיעה.

הנתבע, בכתב הגנתו כנגד התביעה, עתר לדחיית התביעה נגדו.

נטען על ידי הנתבע כי לא התבצעו על ידו עבודות כלשהן במקום הנטען על ידי התובעת. העבודות בוצעו לטענת הנתבע במקום אחר, בכביש בלבד, ומסיבה זו דין תביעתה של התובעת להידחות.

בנוסף, טען הנתבע כי גם אם יקבע כי לתובעת נגרמו נזקי גוף, הרי שאין להטיל על הנתבע כל אחריות לגרימתם. התובעת אינה מציינת את מקום נפילתה המדוייק ומטענותיה לא ברור כלל ועיקר כיצד ארעה התאונה. בנוסף, טען הנתבע כי, במקום שבו מתבצעות העבודות על ידי הנתבע קיימים שלטי אזהרה ומונחים קונוסים המשמשים מחסומים ומנתבים את ההולכים ושבים למעבר בטוח להולכי רגל. נטען גם על ידי הנתבע כי תרומתה של התובעת הינה מכרעת בנסיבות העניין וכי לא עלה בידי התובעת להוכיח נזקיה הנטענים.

בדיון שנערך לפני היום שמעתי את עדויותיהם של בעלי הדין.

בפתח הדיון צורפה חברת הביטוח הראל כנתבעת נוספת ובדיון שנערך נכח נציג מטעמה.

במהלך הדיון נשמעו לפני עדויותיהן של התובעת ואמה, ונשמעה עדותו של הנתבע.

לאחר שמיעת העדויות ושקילת הטענות לכאן ולכאן, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

נתתי אימון בעדויותיהן של התובעת ואמה לעניין מעידתה של התובעת כתוצאה מעבודות שביצע הנתבע במדרכה עליה התהלכה התובעת עובר לפציעתה, ולרבות חול שפוזר על אבנים משתלבות במקום.

נתתי גם אימון בעדויותיהן של השתיים השוללות הצבת שלטי אזהרה כלשהם במקום ושוללות לחלוטין קיומו של מעבר חלופי המאפשר להולכי הרגל לעבור במקום בבטחה.

נתתי אימון בגרסת התובעת לפיה היא מעדה ונפלה ארצה וכתוצאה מכך נחבלה בגופה כמשתקף מן התמונות שהגישה התובעת לפני (סומנו נ/3).

בנסיבות העניין שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח התרשלות מצד הנתבע. הנתבע אשר ביצע עבודות במדרכה המיועדת להולכי רגל, אמור היה לדאוג למעבר בטוח להולכים ושבים ולכל הפחות אמור היה לדאוג לכך שבמקום ביצוע העבודות יונחו שלטים המזהירים את הולכי הרגל בסכנה הכרוכה בהליכה במקום, לרבות סכנת ההחלקה וההיתקלות באבנים המשתלבות המפוזרות במקום ואינן מונחות בצורה מסודרת. לא עלה בידי הנתבעת לשכנעני כי שלטי אזהרה כאמור הוצבו במקום וטענת הנתבע לעניין זה לא נתמכה בבדל ראיה.

אני מקבלת גם את גרסת התובעת ביחס לנסיבות התרחשות התאונה ומקבלת גם את טענתה לגרימת נזק הגוף המשתקף בתמונות הנ"ל.

באשר לשאלת הנזק, הוכח לפני בעדויותיהן של התובעת ואמה ובתיעוד הרפואי שהוצג לפני (צורף לכתב התביעה), כי התובעת פנתה לקופת החולים לאחר המקרה וממנו הופנתה לבית החולים. הממצאים הרפואיים שנקבעו בעניינה של התובעת עולים אף הם מאותם המסמכים.