לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו החלטת פקיד תביעות מיום 21.5.2012 במסגרתה הוחזר ערר שהגישה התובעת על החלטת וועדה מדרג ראשון מיום 1.12.2011 שהוגש ביום 22.4.2012.

2.בתביעה ביקשה התובעת להורות למוסד לביטוח לאומי, הנתבע, לקבל את הערר ולקיים דיון בוועדה הרפואית לעררים.

3.לטענת הנתבע דין התביעה להידחות. בתמצית טוען הנתבע, כי תקנה 27 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, קובעת כי "נפגע רשאי לערער על החלטת הוועדה בדבר דרגת נכותו בפני וועדה רפואית לעררים (להלן-וועדה לעררים), תוך 30 ימים מתאריך בו נמסרה לו ההחלטה".

הנתבע הוסיף, כי מכוח הוראות נוהל פנימיות אין הוא עומד על הטענה לפיה הערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון הוגש באיחור, ככל שהוא מוגש בתוך התקופה שנקבעה בהוראות הנוהל. בענייננו טען הנתבע, כי ערר התובעת הוגש לאחר המועד שנקבע באותן הוראות נוהל פנימיות – מכאן שדין התביעה להידחות.

4.עד שנדרש לטענות הצדדים, נקדים ונביא את העובדות אשר ישמשו לצורך מתן פסק הדין, והן אינן במחלוקת:

התובעת ילידת שנת 85', נפגעה בתאונת דרכים בדרכה לעבודה ביום 26.12.2010; התאונה הוכרה כתאונה בעבודה. בעקבות התאונה הגישה התובעת תביעה לגמלת נכות ביום 1.12.2011, קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון כי לתובעת נכות זמנית בשיעור של 10% מיום 8.2.2011 ועד ליום 10.2.2011 (ליומיים) ונכות צמיתה של 0% נכות החל מיום 11.2.2011.

החלטת הוועדה מדרג ראשון התקבלה אצל התובעת, לכל המאוחר, ביום 1.1.2012 (ראה: הצהרת ב"כ התובעת לפרוטוקול מיום 4.12.2012, שורה 15).

התאריך על בקשת הערר הוא 17.4.2012. חותמת ה"נתקבל" על גבי הודעת הערר, הוא מיום 22.4.2012.

5.כמצוין לעיל המועד להגשת ערר על החלטת וועדה מדרג ראשון, נקבעה בתקנה 27 לתקנות הביטוח הלאומי המצוטטת לעיל. בפסק הדין עב"ל 742/08, פחימה נ' המוסד לביטוח לאומי, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת ערר. לעניין זה נפסק שם:

"הואיל ומדובר בהליך פנימי המתקיים בין כותלי המוסד, הרי אין לבית הדין סמכות להאריך את המועד. כך נפסק כי לבית הדין אין סמכות להאריך את המועד להגשת תובענה לבית הדין בעקבות החלטת המוסד הדוחה את תביעת המבוטח (עב"ל 1281/00 אבו-גאמע-המוסד לביטוח לאומי; פד"ע לח 860, 853) ומקל וחומר כלל זה חל על הליך פנימי במוסד שטרם הגיע לפיתחו של בית הדין." פסקה 11 לפסק דינו של כב' הש' צור.

6.מכאן ומשאין מחלוקת כי החלטת הוועדה מדרג ראשון נמסרה לתובעת לא יאוחר מיום 1.1.2012 והערר הוגש לנתבע לא לפני ה-17.4.2012 – לא עמדה התובעת במועד הקבוע בתקנה להגשת ערר ונזכיר כי אין בית הדין מוסמך להאריך מועד זה.

7.על פי הוראות הנוהל הפנימיות המוזכרות בפסק הדין הנ"ל (עב"ל 742/08, פחימה נ' המוסד לביטוח לאומי), לא עומד הנתבע על הטענה לפיה הוגש הערר באיחור, וזאת ככל שמוגש הערר בתוך פרק זמן של 90 יום מיום המצאת החלטת הוועדה מדרג ראשון למבוטח.

8.גם כאן לא יכולה להיות מחלוקת, כי התובעת לא עמדה במועד להגשת הערר בתוך פרק הזמן הקבוע בהוראות הנוהל הפנימיות, בהן לא מעלה הנתבע טענה של איחור בהגשת הערר (לעניין זה יש לציין כי 90 היום חלפו ב-1.4.2012).

9.לא ניתן לטעון כי הערר הוגש באיחור בשל חופשת הפסח, מאחר ומניין ימי חופשת הפסח אינו נמנה במניין הימים, משזו חלה מיום 6.4.2012 – דהיינו לאחר שחלף המועד האחרון להגשת הערר, בהתאם להוראות הנוהל הפנימיות של הנתבע.

כך גם לא הוגשה בפנינו כל ראיה לפיה הייתה קיימת סיבה רפואית אשר מנעה מהתובעת להגיש את הערר בתקופה שבסמוך ליום האחרון להגשתו ועד להגשתו בפועל.

גם לשיטתה של התובעת ההתייעצות הרפואית לצורך הגשת הערר התקיימה ביום 11.3.2012, ולפיכך לא ניתן לקבל את הטענה האומרת כי העיכוב בקבלת עמדה רפואית עדכנית מנעה את הגשת הערר בתחום הזמן בו לא עומד הנתבע על דחיית הערר בשל האיחור בהגשתו.

10.יוצא מכאן כי אין בפנינו כל סיבה היכולה לשמש הצדקה להגשת הערר במועד בו הוגש. אשר על כן, משלא עמדה המערערת במועדים הקבועים בתקנות ובהוראות הנוהל הפנימיות של המשיב, אין מנוס מלדחות את תביעתה.

11.בטרם סיום נוסיף עוד, כי אין בידינו לקבל את טענת ב"כ התובעת ולפיה אי קבלת הערר תגרום לתובעת נזק בלתי הפיך שלא תוכל לטעון נגד החלטת הוועדה מדרג ראשון שוב. טענה שמשמעותה היא כי בכל מצב בה נקבעת נכות צמיתה על ידי הוועדה מדרג ראשון, יש לקבל את ערר המבוטח ללא קשר למועד הגשתו, שהרי בכל אחד מהמקרים האמורים עלול להיגרם למבוטח נזק בלתי הפיך בשל אי קבלת הערר בעקבות האיחור בהגשתו. עוד נציין כי בפני התובעת פתוחה הדרך להגיש בקשה להחמרה, היה ותחול החמרה במצבה.

12.סוף דבר התבעיה נדחית ללא צו להוצאות.