לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.ביום 20.12.12 מיניתי את פרופ' אייל שיינר, מומחה לגניקולוגיה כמומחה מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו האם זכאית התובעת לגמלת שמירת היריון לתקופה מיום 1.10.11 ועד הלידה ביום 9.2.12.

2.המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 28.4.13 ובהחלטה מאותו יום קבעתי שהצדדים יודיעו האם הם מבקשים לשלוח שאלות הבהרה למומחה.

3.ב"כ התובעת הגישה בקשה לשלוח למומחה שאלות הבהרה, ב"כ הנתבע התנגד לבקשה מהסיבה שאין בשאלות רלוונטיות ואין בהן כדי להבהיר את חוות הדעת או להשלימה.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לאשר חלק מהשאלות, אני סבור שיש בשאלות הללו כדי להבהיר את חוות הדעת.

5.לאור זאת, המומחה מתבקש להשיב תוך 21 יום לשאלות הבהרה הבאות:

1.בחוות דעת ד"ר מזעקי מיום 15.7.2013 טענה היא "אציין כי בטופס שמירת ההריון צוינה אבחנה נוספת בלתי קריאה בעליל. . ."

האם קיימת סבירות שהאבחנה שהמומחית מטעם הנתבע לא הבינה ולא ביקשה הבהרות לגביה, היא זו שסיכנה את התובעת ו/או את עוברה?

האם יכול להיות שהאבחנה הנוספת שהמומחית מטעם הנתבע לא הבינה כלל בצירוף העובדה שהתובעת סבלה מאנמיה וכאבי גב קשים, סיכנו את התובעת ו/או את עוברה? או לפחות החמירו את מצבה של התובעת?

האם אין מקרים ידועים ברפואה כי אנמיה קשה בצירוף כאבי גב קשים מסכנים את האישה ההרה ו/או את עוברה או לפחות מחמירים את מצבה הרפואי של התובעת ומסכנים את העובר? האם אנמיה אינה גורם מחולל ללידה מוקדמת?

2.לאור טענות התובעת בתביעה, שהנתבע לא נימק את דחייתו, ולאור חוות דעת רופא הנתבע ד"ר מזעקי שסומנה נ/9 בה טענה לגבי כאבי הגב מהם סבלה התובעת כדלקמן: "בחלקן המצב בדרגת חומרה הפוגעת באופן קשה באיכות חייהן ומחייב בדיקת אורתופד מקיפה, הדמיה. . .בדומה לטענה של אנמיה קשה, גם טענה זו לא גובתה במסמכים רפואיים ולא אוששה בתיעוד כמתבקש. . . "

האם לאור תוצאות בדיקות הדם שצירפה התובעת לתביעתה במל"ל. אישור ד"ר פרוימוביץ מיום 6.11.11 כי ההמוגלובין ירד ל-9.9 וכי התובעת מתחילה טיפול בברזל יכולה היתה להיטען טענה כזו? והאם אשור ד"ר פרוימוביץ מיום 6.11.2011 אינו עונה על חובת ההנמקה ואינו מעיד על אנמיה קשה הזקוקה לטיפול בברזל, אנמיה מהסוג ובדרגה המסכנת את התובעת, או ההריון ו/ או את העובר? או לפחות מחמירה את מצבה של התובעת?

ב.ביום 30.3.11 המליץ ד"ר פרוימוביץ כי התובעת תבצע דיקור מי שפיר, כי הרירית דקה. המלצתו זו ניתנה בהפנייה לד"ר בן חור בית החולים אסותא, אליה הופנתה התובעת לצורך היסטורוסקופיה טיפולית וגרידה.

ג.האם תוכל בוודאות לקבוע שצירוף כל הנתונים לעיל, האנמיה, כאבי הגב, דימומים רבים לפני ההריון, אנמיה קשה בהריון, מחלת העובר שמת: "אומפלוצלה ציסטיק היגרומה" – לא סיכנו את התובעת ו/או את עוברה? או לפחות החמירו את מצבה הרפואי והציבו אותה בהריון בסיכון גבוה?

3.ד"ר פרוימוביץ נימק לנתבע ביום 7.12.11 כי: "עפ"י הבנתי הבעיות המתוארות (ראה סיכומי ביקור מצורפנו) מסכנות הן את האישה והן את ההיריון זה עונה בדיוק להגדרות שהמחוקק בחוק הביטוח הלאומי, אם האישה לא היתה בהיריון יתכן מאוד שלא היתה נזקקת כלל ל"חופשת מחלה". לאור האמור לעיל מתבקש המומחה לנמק קביעתו לפיה תשובת ד"ר פרוימוביץ לא היתה מנומקת ולא היתה מגובה באסמכתאות ושד"ר פרוימוביץ לא צירף תיעוד רפואי להנמקותיו לנתבע.

4.ב-ס' ג': תיאור המקרה: ציינת כדלקמן: "התובעת בת 33 (ילידת 1980) נשואה בהריונה השלישי, מצב לאחר ניתוח קיסרי במועד, בשבוע 38 בשל מצב עכוז, מדובר בניתוח אלקטיבי ולאחר הפלה יזומה בשבוע 12 בשל ממצא ציסטי בעורף העובר וכנראה מומים נוספים בשנת 2010".

בשים לב, הניתוח הקיסרי בשל מצב עכוז היה בשנת 2008.

הניתוח האלקטיבי בשל הפלה יזומה בשבוע 12 נערך שנתיים אחרי הניתוח הקיסרי – ביום 21.12.2010.

שלושה חודשים אחרי ניתוח זה, ביום 14.4.11 בוצע בתובעת ניתוח נוסף בבית החולים אסותא בבאר שבע, בהרדמה כללית, לצורך היסטרוסקופיה ניתוחית, וגרידה וכריתת פוליפ.

א.המומחה מתבקש להבהיר האם שלושה חודשי דימום שקדמו לניתוח ביום 14.4.11 לא תרמו תרומה משמעותית לאנמיה הקשה ממנה סבלה התובעת בהריון השלישי והאם לא החמירו את האנמיה שלה? והאם החמרה אינה כמוה כגרימה לעניין האנמיה ממנה סבלה התובעת בהריונה האחרון?