לוי נ' הואש

החלטה

בפני בקשה לדחיית תביעה או חלקה מחמת התיישנות.

הנתבעת טוענת כי על פי גרסת התובעת עצמה ניתנו שתי הלוואות בסך כולל של 50,000 ₪ (קרן) עד 27.6.03 ולכן לפחות סכום זה התיישן ולא ניתן עוד לתבוע בגינו שכן התביעה הוגשה ביום 18.1.11 ולכן חלפה תקופת ההתיישנות.

התובעת טוענת כי טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה וכי למעשה הנתבעת שילמה מדי חודש כ-1000 עד 1500 ₪ בגין ריבית ועד אוקטובר 2004.

טענה נוספת היא הודאה בזכות שהודתה הנתבעת בע"פ לפני כ-4 שנים.

דיון:

בהליך שלפני אוחדו שני תיקים:תביעה שטרית ותביעה כספית,טענת ההתיישנות נטענה בהזדמנות הראשונה במסגרת הגשת ההתנגדות לביצוע התביעה הכספית ולפני שהדיון אוחד. לא היה צורך לטעון התיישנות בבקשת ההתנגדות לביצוע שטר נוכח תאריך הפירעון שנרשם בשטר.

הנטל להוכחת טענת ההתיישנות מוטל על הטוען לה קרי על הנתבעת.

הנתבעת מתמקדת בטיעוניה במועד נטילת ההלוואות,אם מועדי הפירעון של ההלוואות היו אמורים להיות בסמוך מאד לנטילתן הרי צודקת הנתבעת ודין סכומי ההלוואות להתיישן.

אלא שלא מועד נטילת ההלוואות הוא המועד ממנו מתחיל מרוץ ההתיישנות אלא מועד פירעונן.

הרי שעד למועד הפירעון לא ניתן לטעון כנגד הלווה שהוא לא עומד בהחזר ההלוואה ורק מרגע שהיפר את הסכם ההלוואה,רק אז מתגבשת עילת תביעה.

אם כך על הנתבעת להוכיח מהו מועד הפירעון ומתי התגבשה עילת התביעה,התובעת לא הוכיחה עניין זה ולמעשה קשה לבוא אליה בטענות היו והיא טוענת כי כלל לא נטלה את ההלוואות ואם כך הדבר הרי ממילא אין הסכם הלוואה ואין מועד פירעון/החזר ההלוואה.

משכך,לא הוכיחה הנתבעת את מועד היווצרות העילה והתוצאה היא דחיית טענת ההתיישנות.

בתיק זה אין מנוס אלא להמתין לסיום שמיעת הראיות והטיעונים ולהכריע לגופו של עניין קרי האם בכלל ניתנו ההלוואות,האם באמת עמדה בהן הנתבעת עד אוקטובר 2010 וכיו"ב עובדות שיכריעו במחלוקת לגופה ולא בשלב הדחייה על הסף.

התובעת שקלה להעיד את בעלה ולכן לא הושלם שלב הבאת הראיות,ב"כ התובעת ביקש להתייעץ עם מרשתו בעניין העדות הנוספת.

ב"כ התובעת מתבקש להודיע עד ליום 18.9.11 האם יש לקבוע מועד לשמיעת עדות הבעל או שמא ניתן לסכם לצורך מתן פסק דין.

לעיון 20.9.11

ניתנה היום, כ"ו אב תשע"א, 26 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: