לוי נ' דמרי

פסק דין

1.התובעת, בת זוגו לשעבר של הנתבע, טוענת בתביעתה נגדו, כי במהלך תקופת הקשר ביניהם היא נתנה לו בהלוואה סכום של 5,000 ₪ , שאותם הוא לא החזיר לה עד עצם היום הזה, על אף שהבטיח לעשות כן.

2.בעדותה בבית המשפט סיפרה התובעת כי לאחר מספר חודשים של קשר עם הנתבע, היא עברה לגור עמו לאחר שנאלצה לעזוב את בית אמה. לדבריה, בתקופת מגוריהם המשותפים בדירה שכורה, היתה זו היא ששילמה את דמי השכירות והוצאות הדירה וכי הם חלקו ביניהם רכב שהיה שייך קודם לכן לה ולאמה.

בשלב מסוים, משנתגלתה תקלה ברכבו של הנתבע ולא היה לו טסט, הוא פנה אליה בבקשה כי תלווה לו 5,000 ₪, כשהוא מבטיח כי יחזיר לה אותם לכשיקבל כסף מהצבא.

3.הנתבע, שאישר בעדותו בבית המשפט כי התובעת אכן שילמה את שכר הדירה בה הם התגוררו יחדיו, לא הכחיש גם את העובדה שהיא נתנה לו סכום של 5,000 ₪, אך טען כי מדובר היה בסכום כסף שניתן לו, מבלי שסוכם דבר אודות החזרתו.

זאת, בעוד שבכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט, טען הנתבע כי מדובר בתביעה שנולדה מתוך פגיעה מכך שהוא ביקש להפרד מהתובעת וכי היא מנסה להשתמש בבית המשפט כדי לסחוט ממנו כספים, מבלי שהיא מציגה הוכחה כלשהי לטענותיה.

4. דא עקא, שבמהלך הדיון בפני, הציגה התובעת צילומים של הודעות טקסט – ת/1, המתעדות התכתבות בינה לבין הנתבע, גם בנושא ההלוואה. הנתבע לא הכחיש את תוכן ההודעות והגם שטען כי התובעת מציגה רק חלק מהן, הוא לא הצליח לשכנעני כי יש בהודעות שהוצגו כדי לעוות את התמונה.

5.אכן, מן ההודעות – רובן מצד התובעת, כשחלקן כתובות בשפה בוטה ממש, עולה תמונה של צעירה פגועה וכועסת, ואולם בתוך כך היא חוזרת ודורשת מהנתבע שיחזיר לה את כספה והוא מצידו חוזר ודוחה אותה בטענה שאין לו.

כך, בהודעה מיום 7.4.12 בשעה 00:07 כותבת התובעת לנתבע: "לבקש הלוואה ואז לבקש אותה במתנה... פגר עלוב!!" ולמחרת ב- 8.4.12 בשעה 23:01, היא שואלת: "מתי אני מקבלת את ההלוואה שנתתי לך? אני חייבת את הכסף". לכך, משיב לה הנתבע: "סורי אין לי מאיפה עכשיו ואת יודעת את זה" ובהמשך הוא כותב: "וזה לא יקרה בזמן הקרוב, או שתחכי או שתחכי תעזבי אותי לא רוצה לשמוע ממך" וגם: "מה את יכולה לעשות חוץ מלחכות". כשהתובעת משיבה לו לכך: "תופתע לגלות!!!" הוא שואל: "מה תשלחי אלי אנשים?? מה תעשי??" .

גם בימים שלאחר מכן, ב- 6.4.12 בשעה 13:16, מבקשת התובעת: "מתן, אני מאוד אודה לך אם תוכל לעזור לי בהחזר של לפחות 1,000 ₪ מתוך ה-5 שנתתי לך שאוכל לשרוד את החודש הזה. אני בטוחה שזה גם קשה לך כלכלית אבל אני באמת לא יודעת...". לכך, משיב לה הנתבע: "סורי אין לי איך... עוד לא היתה לי משכורת וגם אם כן, אני בחריגה גבוהה מהמינוס" ובהמשך הוא כותב: "הדר תקשיבי, נמאס לי וכבר אין לי סבלנות יותר. אין לי אני בחובות את רוצה שלחי לי זימון לבית משפט".

6.כך עשתה התובעת ולאור הדברים הברורים המפורטים לעיל, דומני כי לא יכול עוד להיוותר ספק בשאלה האם הצליחה היא להוכיח את תביעתה.

7.התוצאה היא, אם כן, שאני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 5,000 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט, בסה"כ 5,500 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: