לוי נ' גוטמן

פסק דין

בפני תביעה שטרית שהחלה בהגשת שיק ע"ס 10,000 ₪ לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתיק 02-10037-10-4 .

השיק לא הוגש על מלוא סכומו אלא לתשלום סך 4,000 ₪ בלבד.

הנתבעת היא מושכת השיק,הנפרע הוא מר כליף ראובן וזמן הפירעון הוא 14.12.09.

השיק הופקד בחשבונו של מר כליף וחולל בא.כ.מ.

התובע הוא שלוח של מר כליף (מר כליף הוא חמו של התובע).

הנתבעת טוענת כי שכרה דירה מהתובע בין השנים 2004-2009 כאשר השכירות הסתיימה בחודש אפריל 2009 אך הצדדים הסכימו להאריכה עד סוף יוני 2009.

סמוך לסיום תקופת השכירות נפגשו הצדדים לטענת הנתבעת,אז שילמה לתובע את שארית חובה כלפיו ואילו התובע מסר לה פתק בו הוא מאשר זאת והתחייב להביא את השיק נשוא התביעה שהיה שיק לביטחון.

הנתבעת טענת כי כאשר הגיע התובע עם השיק,הוא מסר לה אותו ואח"כ ניצל הזדמנות שהיתה וגנב אותו יחד עם הפתק שעליו אישר את תשלום החוב, הנתבעת טוענת כי למזלה סרקה קודם לכן את הפתק ואישורי תשלום נוספים לבעלי מקצוע.

כשהתקשרה הנתבעת לבית התובע כדי לברר אם השיק נמצא בידיו נענתה ע"י אשתו בשלילה ואז להפתעתה גילתה שזה הופקד לפירעון.

מעבר לכך העלתה הנתבעת כלפי התובע כל מיני טענות אישיות בדבר הטרדה וגרימת נזק.

התובע מצידו טוען כי הנתבעת פיגרה בתשלומי שכר הדירה שהגיעו לכדי 10,000 ₪ ברם כשהפיגורים לא שולמו ביקש ממנה לסיים את השכירות,בין לבין שולמו מחד 6,000 ₪ ומאידך סוכם כי הנתבעת תישאר בשכר דירה עד סוף יוני 2009. התובע טוען כי בסמוך לחודש אפריל תיאם פגישה עם הנתבעת בסניף הבנק שלה והגיע לפגישה מלווה באשתו והיה נוכח בניסיונה של הנתבעת לקבל הלוואה לכיסוי החוב.

התובע מכחיש את הטענה שהצדדים נפגשו בסמוך לתום השכירות,סגרו חשבון ושמסר לנתבעת את השיק נוכח החוב שהיה פתוח ומכחיש גם שמסר את האישור נ/1 באותו המועד ברם הוא טוען יתכן שמדובר בעיבוד גרפי לאישור משנת 2005 שמסר לה.

התובע מפנה לכך שפרטי האישור אינם תואמים את המציאות וכי הסכומים הנטענים לא מכסים את החוב ולכן הוא מזויף.

בשלב מסוים ערך התובע באמצעות ידיד שהינו מנהל חשבונות בדיקה מחודשת והודיע כי חלה אצלו טעות וסכום החוב עומד על 3766 ₪ ולא 5300 ₪ כפי שסבר.

התובע מכחיש את הטענות האישיות כלפיו ומפנה לכך שהתלונות במשטרה הוגשו רק בשלב מאוחר.

לדיון הגיעה הנתבעת יחד עם עדיה בנה ואימה ועם בא כוחה,התובע הגיע עם העד מטעמו מר ויינברגר שגם סייע לו בניהול הדיון.

העדים נחקרו,מסמכים הוגשו,הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי ובהתאם להוראת תקנה 214 לתקנות סדר הדין המהיר.

ראשית יש לומר שהצדדים לא התכוננו לתיק כפי שהתקנות (ואולי גם האחריות האישית) מחייבות,התובע לא הגיש כלל שום תצהיר למרות החלטה מפורשת בעניין ולמרות ההפניה לתקנות,הנתבעת לא הגישה תצהירים מטעם עדיה שבשליטתה המוחלטת. איש מהצדדים לא הגיש לפני הדיון מסמכים נוספים והתובע משום מה לא הביא עדים חיוניים כמו אשתו ורק בדיון,לראשונה הוגשו חלק מהמסמכים כמו חוזה השכירות למשל ועלו לראשונה טענות בדבר קיומם של עדים נוספים מטעם התובע (כמו אשת התובע או סגן מנהל הבנק בו מתנהל חשבון הנתבעת או שוכרת חדשה שנכנסה לדירה ביום 1.7.09).

יחד עם זאת נוכח סכומה הנמוך של התביעה והיותו של צד אחד בלתי מיוצג,נהגתי בגמישות רבה ואפשרתי את קיום הדיון על בסיס מה שיש מבלי לדקדק עם הצדדים בכל הקשור לסדרי הדין ולאופן הבאת הראיות יחד עם זאת מהפן המהותי אין "הנחות",מה שהוכח הוכח,מה שלא הוכח-לא הוכח וצד שנמנע מהבאת עד,ראיה או חוות דעת יפעל הדבר כנגדו.