לוי נ' בר אל ואח'

פסק דין

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.06.12 בסמוך לצומת חולון.

2. לטענת התובע, לאחר שנעצר באור אדום, והרמזור התחלף לירוק, המשיך בנסיעה בנתיב הימני, כאשר לפתע נפגע מרכב הנתבעת שנסע משמאלו, וסטה לנתיבו, בדלת הנהג.

מאחר שהתובע פוצה על ידי המבטחת שלו, הוא עתר לפיצוי בגין השתתפות עצמית והפסד הנחת העדר תביעות, וכן פיצוי בגין טרחה, בזבוז זמן, עוגמת נפש ואגרת בית המשפט.

3.לטענת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), נסעה בנתיב האמצעי והתובע נסע מימינה, כאשר התובע סטה לתוך רכבה ופגע ברכבה מעל הגלגל הקדמי (שמאלי), וכתוצאה מכך הסתחרר הרכב שלה והועף למעקה הבטיחות.

3. במהלך הדיון העידו שני הנהגים, והוגשו מסמכים שונים, לרבות תמונות צבע של הנזקים שנגרמו ברכב הנתבעת. לבקשת התובע, ניתנה לו שהות להגיש תמונות צבע המשקפות את הנזק לרכבו. לאחר שנתקבלו תמונות רכב התובע, הועבר התיק למתן פסק הדין.

דיון והכרעה

4.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה ועיינתי בתמונות הנזק בשני כלי הרכב שהגישו הצדדים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.

5.מצאתי כי גרסת הנתבעת אינה סבירה באשר לאופן התרחשות התאונה, קרי, כי בשל מגע של רכב התובע בדופן הימנית של רכבה, מעל הגלגל הקדמי, הסתחרר רכבה. המעיכה מעל הצמיג הקדמי משמאל ברכב הנתבעת אינה קשה במיוחד, ואין בה כדי להסביר את הסטייה שסטתה הנתבעת 90 מעלות לשמאל. יתרה מזו, לא סביר בעיני כי פגיעה בסמוך מאד לגלגל קדמי תביא לסחרור הרכב (סחרור שהוא לטעמי אפשרי, במקרה של פגיעה בחלקו האחורי של הרכב).

6.אין בידי לקבוע כי הנזק ברכב הנתבעת, שנראה מעל הגלגל הימני קדמי, נגרם בשל המגע בין שני כלי הרכב. טענתו של התובע כי ייתכן ונזק זה נגרם – בנוסף לנזקים רבים נוספים – בשל פגיעת רכב הנתבעת במעקה הבטיחות, בהחלט מתקבל על הדעת.

7.מיקום ואופי הנזק ברכב התובע אינו מתיישב עם גרסת הנתבעת, כי התובע הוא שסטה לתוך נתיב נסיעתה. עם כך היה הדבר, היה צפוי להיות נזק בקצה הקדמי-שמאלי ברכב התובע. בתמונות רכב התובע נראה נזק של מעיכה באזור החיבור בין הדלת הקדמית לבין הכנף הקדמית בצד ימין של הרכב, ושפשוף בכיסוי הצמיג הקדמי מימין - ואין נזק כלשהו בפינה הימנית קדמית של הרכב.

8.הנתבעת כלל אינה טוענת כי ניסתה להאט או לעצור את הרכב, אלא כי "עפתי למעקה הבטיחות". תיאור זה מתאים לתגובה בלתי רציונאלית ופסיבית, במקום למעשה אקטיבי של ניסיון להקטין את הנזק ולהביא לסיום האירוע מהר ככל האפשר.

9.לאור האמור, אני קובעת כי הנזק אירע כך: במהלך הנסיעה, כאשר הנתבעת משמאל לתובע, סטתה מעט הנתבעת ימינה ופגעה באזור הדלת הקדמית-ימנית ברכבו של התובע. פגיעה זו, על אף שלא היתה קשה באופן מיוחד, גרמה לתגובת-יתר מצד הנתבעת, שהסיטה את ההגה בחוזקה שמאלה, והמשיכה בנסיעתה שמאלה ללא כל בלימה או האטה (ככל הנראה בשל חוסר התמצאות ובהלה כתוצאה מכך) עד שפגעה במעקה הבטיחות בצדו השמאלי המרוחק של הכביש. תיאור זה תואם את התרשמות התובע כי "היא שברה בפול גז לתוך המעקה".

10.אמנם, התובע לא הבחין כלל ברכב הנתבעת לפני התאונה וגם לא ידע בוודאות מה פגע בו ברגע ההתרחשות, אך לא מצאתי כי בשל כך יש הצדקה להטיל עליו אחריות כלשהי, בשל אשם תורם.

הנזקים

11.באשר לסכום הפיצוי, התובע הפעיל את ביטוח המקיף ברכבו, והגיש אישור הפסדים (ת1). בהתאם לאישור זה, נוכה מהפיצוי ששולם לו על ידי המבטחת סך של 155 ₪ דמי כינון, 1,928 ₪ השתתפות עצמית בנזק, וסך של 1,277 ₪ השתתפות עצמית בירידת ערך. אני מקבלת את מלוא הנזקים הנ"ל, המסתכמים בסך 3,360 ₪.

12.לעניין הפסד הנחת העדר תביעות, אני מקבלת את הדרישה המתייחסת לשנה הראשונה, קרי סך של 420 ₪ כפי שנרשם באישור ההפסדים. הנזקים בגין שנות הביטוח הבאות טרם התגבשו, ועל כן לא ייפסק פיצוי בגינם. כמובן, שאין בכך כדי למנוע מהתובע להגיש לנתבעת דרישה להחזר התייקרות הפרמיה בשנים אלו, ככל שתהיה בפועל התייקרות כזו בעתיד, כפועל יוצא מהפעלת הביטוח בשל הפגיעה בתאונה נשוא התביעה.

13.אין מקום לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעה שעניינה נזקי רכוש בגין תאונת דרכים. הטענה לבזבוז זמן וטרחה נשקלה בקביעת הוצאות המשפט.

סוף דבר