לוי נ' בן דוד ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב עקב תאונת דרכים.

התובע הינו הבעלים של קטנוע. לטענתו, ביום 28/9/2006, כאשר הנתבע 1 נהג בקטנוע, אירעה תאונת דרכים שבה התנגשו הקטנוע ורכבו של הנתבע 2.

לטענת התובע, הוא אינו יודע מי נושא באשמה לאירוע התאונה, ולפיכך הוא תבע הן את הנתבע 1 שנהג בקטנוע ואשר שימש עובד שלו בזמנים הרלבנטיים לתאונה והן את בעל הרכב השני– הנתבע 2.

בעדותו מסר הנתבע 1, כי הוא עמד ברמזור וכשהתחלף הרמזור ונהיה כתום הוא יצא לדרך ואז התנגש בו רכב הנתבע 2. בעדותו אישר הנתבע 1 כי אין לו רישיון נהיגה לקטנוע שהיה מעורב בתאונה.

מנגד העיד הנתבע 2 כי הוא נסע בכביש, הגיע נכנס לצומת כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק ופתאום נכנס לצומת משמאל הקטנוע שהיה נהוג ע"י הנתבע 1, לאחר שפנה שמאלה ברמזור אדום.

מטעם הנתבע 2 העידה אף אשתו, הגב' תמר מרזאייב, אשר חזרה על גירסתו של הנתבע 2.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ולעדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ראשית, אני מקבל את גירסתו של הנתבע 2 באשר לנסיבות אירוע התאונה. כאמור, מטעם הנתבע 2 העידו הנתבע 2 בעצמו ואשתו. העדויות שלהם עשו עלי רושם מהימן ומשכנע.

זאת ועוד, הנתבע 1 העיד כי הוא התחיל בנסיעה כשהרמזור היה באור כתום (ראו עמ' 2 לפרוטוקול ש' 24-25). הדבר יכול לשמש ראשית הודאה מטעם הנתבע 1 שהוא לא נסע באור ירוק ומחזק את גירסתו של הנתבע 2.

בנוסף לכך, כאמור, הנתבע 1 הודה במהלך חקירתו כי הוא נהג בקטנוע ללא רישיון נהיגה מתאים. בנסיבות אלה הרי הנתבע 1 עבר עבירת תנועה חמורה ונושא באחריות נזיקית כלפי הנתבע 2 בגין עוולה של הפרת חובה חקוקה בנוסף לעוולת הרשלנות, כאמור.

אשר לתביעתו של התובע כנגד הנתבע 1: כאמור, הנתבע 1 שימש בעת התאונה עובד של התובע; התאונה אירעה במהלך העבודה כאשר הנתבע 1 ביצע שליחות באמצעות הקטנוע עבור הפיצרייה של התובע.

לדעתי, דין התביעה נגד גם הנתבע 1 להידחות. ראשית, היקף האחריות של הנתבע 1 כלפי התובע – מעסיקו, אמורה להיקבע על פי תנאי ההתקשרות בין הצדדים בהסכם העבודה. לפיכך, נראה כי הסמכות העניינית לדון בתביעה בין התובע לבין הנתבע 1 נתונה לבית הדין לעבודה, בעל הסמכות הייחודית לדון בענין זה (השוו ת.א. (נת') 9013/07 אחים יעקס סוכנות דלק בע"מ נגד זבולון טויטו (פורסם בנבו).

מעבר לכך, לא ניתן לקבוע כי הנתבע 1 פעל ברשלנות כלפי התובע כתוצאה מאירוע התאונה. כאמור, הנתבע שימש כמבצע שליחויות פיצה באמצעות קטנועים שבבעלות התובע; הנהיגה בקטנוע הינה חלק עיקרי בעבודתו של הנתבע 1. כידוע, תאונות דרכים הינן סיכון שיש לצפות אותו כשנוסעים בכבישים; תאונות יכולות לקרות במהלך נסיעה ברכב על הכביש, בממסגרת ביצוע עבודה, ואין לראות באירוע התאונה בנסיבות הענין, כהתרשלות מצד העובד כלפי המעביד.

זאת ועוד, מעדויות הצדדים עלה כי התובע ידע, ולמצער, עצם את עיניו לגבי העובדה שהנתבע 1 אינו מחזיק ברישיון נהיגה מתאים לקטנוע שהיה מעורב בתאונה.

התובע אישר שהוא ידע כי לנתבע 1 יש רישיון לקטנוע בנפח של 50 סמ"ק. לטענתו, נמסר לו על ידי הנתבע 1 שהוא שדרג את הרישיון שלו לנפח של 125 סמ"ק (ראו עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 15-16); הנתבע 1 העיד כי התובע ידע שיש לו רישיון לקטנוע בנפח של 50 סמ"ק בלבד (ראו עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 5-6). במהלך עדותו מסר התובע כי הוא מחזיק קטנועים משני הסוגים: 50 סמ"ק ו-125 סמ"ק, והנהגים שעובדים אצלו לוקחים מפתחות על דעת עצמם ונוהגים בקטנועים לצורך ביצוע השליחויות; מעדותו של התובע עלה כי הוא אינו מבצע מעקב לגבי כל עובד ועובד באיזה קטנוע הוא נוסע. מכאן, הגעתי למסקנה שהתובע, למצער, עצם את עיניו לגבי האפשרות שהנתבע 1 נוסע בקטנוע ללא רישיון מתאים.

לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות בסך של 100 ₪ ולנתבעים 2 ו-3 הוצאות בסך 200 ₪ כל אחד.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, ט' טבת תשע"א, 16 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: