לוי נ' ארליך

פסק דין

בתאריך 16.9.12, בקרית טבעון, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידי בנו, מר שגיא לוי (להלן: "הנהג") ובין רכב הנתבע, הנהוג על ידו.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי התאונה ארעה בעת שרכב הנתבע היה בחניה, על מדרכה, בצד ימין הדרך, במקום המותר לחניה.

כן עולה, ללא חולק, כי המגע בין הרכבים היה עם הדלת האחורית שמאלית של רכב הנתבע בדופן הקדמי ימני של רכב התובע, מאיזור המראה החיצונית הימנית ולכיוון לאחור.

לטענת הנהג, בעת שחלף על פני רכב הנתבע, נפתחה לפתע דלת רכב הנתבע ופגעה ברכבו.

לטענת הנתבע, אכן פתח את הדלת האחורית שמאלית של רכבו, אך היה זה עוד בטרם שהנהג הגיע למקום קרות התאונה.

לטענתו של הנתבע, פתח את הדלת האחורית שמאלית של רכבו, כדי להוציא את בנו התינוק, ובאותו שלב לא היה כלל הנהג קרוב למקום התאונה ולא הגיע עדיו.

משהבחין ברכב התובע הנוסע במהירות לעברו, צמצם את המרחק שבו היתה הדלת פתוחה עד למינימום של כ-45 מעלות, אך הנהג המשיך בנסיעתו לכיוון רכב הנתבע ופגע בדלת הפתוחה.

הנני מקבלת כמהימנים עליי לחלוטין את דברי עדותו של הנתבע על אופן קרות התאונה ומעדיפה אותם על פני גירסת הנהג.

הנני קובעת כי משהתקרב הנהג אל עבר רכב הנתבע, כבר היתה דלתו האחורית שמאלית של רכבו (רכב הנתבע) פתוחה והנתבע עמד במרווח שבין דופן הרכב לדלת הפתוחה.

הנהג התקרב יתר על המידה אל עבר רכב הנתבע, לא שמר על מרחק מתאים מהרכב והדלת הפתוחה ופגע בדלת.

יש לציין כי הנהג, בעדותו בביהמ"ש, אישר כי משהתקרב לרכב הנתבע ראה את הנתבע עומד מחוץ לרכבו.

עם זאת, לא עשה הנהג דבר כדי לסטות שמאלה ולהתרחק מעט מהרכב החונה, כאשר לצידו של הרכב החונה, מחוץ לו, עומד הנתבע.

התובע הפנה את תשומת הלב לכך שסימני הפגיעה ברכבו תומכים בגירסתו, כאילו הדלת נפתחה בעת שהנהג היה במהלך מעברו על פני רכב הנתבע וכי מטעם זה לא נפגע רכב התובע בפינתו הקדמית ימנית אלא רק בהמשכו של אורך הרכב, מהמראה והדלת הקדמית ימנית לכיוון לאחור.

לקביעתי, אין בסימני הפגיעה כדי לחייב קבלת גירסת התובע ושלילת גירסת הנתבע.

כל זאת, כאשר הנתבע העיד מפורשות כי ראה את רכב התובע "נוסע פשוט לכיווני, לתוך הרכב שלי" (עמ' 3 ש' 33 לפרוט') וכי רכב התובע נסע במרחק קרוב ביותר מקצה המדרכה, מרחק שהנתבע העריכו ב-5 ס"מ.

משמע, די בסטיה קלה ביותר של רכב התובע אל רכב הנתבע, כאשר הסטיה מתבצעת לאחר שרכב התובע כבר חלף עם חזיתו על פני רכב הנתבע, כדי שייגרמו לרכב התובע הנזקים, כפי שנגרמו בפועל.

על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכח שהנהג פגע בדלת רכב הנתבע בעת שחלף על פני רכב הנתבע וכאשר באותה העת כבר היתה הדלת פתוחה.

בכך נהג ברכבו ברשלנות ובחוסר זהירות.

עם זאת, הנני סבורה כי אף הנתבע נהג ברכבו בחוסר זהירות וברשלנות, כאשר פתח את דלת רכבו אל תוך נתיב הנסיעה של רכבים אחרים והשאירה פתוחה כך, למרות שהבחין ברכב התובע המתקרב לעברו.