לוי נ' אזולאי ואח'

פסק דין

ביום 15.2.10 אירעה תאונת דרכים בין התובעת לנתבע 1. התובעת טוענת כי נסעה לאורכו של כביש ראשי כאשר הנתבע הגיע מכביש צדדי ובעת שביקש להשתלב בכביש הראשי, פגע ברכבה של התובעת בצדו השמאלי וגרם לו לנזק.

התובעת טוענת כי הנתבע התפרץ לצומת מבלי לוודא כי הכביש פנוי בעוד שהיא עצמה לא יכלה לעשות דבר על מנת למנוע את התאונה. לאחר התאונה פנתה התובעת למוסך אשר תיקן את הנזק לרכבה בעלות של 3,772 ₪. עוד, שילמה התובעת עבור חוו"ד שמאי סך של 450 ₪.

הנתבעת 3 הכירה באחריות הנתבע 1 לאירוע, אולם זיכתה את התובעת בסך של 3,589 ₪ בלבד, בטענה כי לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 15%.

מכאן התביעה.

התובעת טוענת כי לא היתה בידה כל אפשרות למנוע את התאונה וכי האחריות כולה לתאונה הינה על הנתבע 1.

הנתבעים מכחישים את אחריות הנתבע לתאונה ואת גובה הנזק הנטען כל ידי התובעת. לטענתם, התובעת נושאת גם היא באחריות לאירוע. הנתבעים טענו כי בפועל, המחלוקת בין הצדדים נסבה על תשלום יתרת הסכום, 633 ₪ והתביעה אשר הועמדה על סך של 1,733 ₪, הינה מוגזמת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו בפניי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.

הגם שנכונה אני לקבל את טענת הנתבעים, כי הודאת התובעת והעד מטעמה, כי לא הבחינו ברכב הנתבע, זאת חרף שדה הראיה הפתוח הקיים במקום, מצביעה על כך שהתובעת לא נקטה בזהירות הנדרשת בעת שנהגה במקום, אזי סבורה אני, כי גם אם היתה התובעת מבחינה ברכב הנתבע, לא יכולה היתה למנוע את כניסתו לכביש. אסביר מסקנתי זו.

מיקום הפגיעות בכלי הרכב מצביע על כך שרכב הנתבעים, בפינתו הימנית קדמית, פגע בדלת השמאלית הקדמית של רכב התובעת. מכאן ברור כי רכב התובעת היה בעת התאונה, לפני רכב הנתבעים ואילו הנתבע 1, אשר ביקש להשתלב בדרך הראשית, צריך היה לנקוט משנה זהירות טרם השתלבותו. הודאתו כי לא הבחין ברכב התובעת, חרף שדה הראייה הפתוח, מצביעה, לטעמי, על כך שלא הביט, כנדרש וכמצופה ממנו, לעבר הכיוון ממנו הגיעה התובעת. על הנתבע, המעוניין להשתלב בנסיעה בדרך הראשית, לוודא היטב כי הדרך פנויה ועצם קרות התאונה, בשים לב לשדה הראייה הפתוח במקום, מצביעים על כך שלא עשה כך.

בנסיבות אלה, גם אם היתה התובעת מבחינה ברכב הנתבע, הרי משעה שנסעה היא לפניו ורכב הנתבע הוא שהתנגש ברכבה, איני רואה כיצד יכולה היתה למנוע את התאונה.

משכך, אחר ששקלתי בדבר, והבאתי בחשבון את הפער בין הסכום ששולם לתובעת, 3,589 ₪, לבין סכום נזקיה הכולל, 4,222 ₪, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 1,100 ₪, סכום הכולל אף את הוצאותיה. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: