לוי מיכאל נ' מוסך אליתן-עמרם דוד ואח'

פסק דין

1.רקע כללי

התובע (מיכאל) הגיש תביעה לתשלום יתרת שכר עבודה בגין עבודתו במוסך מחודש 10/07 עד 3/08, לפדיון חופשה ולביגוד.

התביעה הוגשה מלכתחילה כנגד נתבע 1, נתבע 2 צורף בהתאם להחלטת בית-הדין.

נתבע 1 (עמרם) בכתב ההגנה טען כי התקשר בתווך מיכאל, "ותיק" בענייני מכונאות רכב, עם נתבע 2 (חנן), בנו של מיכאל, בהסכם שותפות לצורך הקמת מוסך. הנתבעים הסכימו כי מיכאל כשכיר בעסק ולמנותו כבורר בכל מחלוקת ביניהם. בפועל הבין עמרם כי מדובר ב"שותף קש", כי העסק הוקם עבור מיכאל אשר השתלט עליו והפכו פועל פשוט תחת מרותו, נטל את כספי העסק והפקידם בחשבונו ולמעשה ניהל לבדו את ענייני הכספים והמוסך. מיום 11.3.08, בעקבות מחלוקת ביניהם, נאלץ עמרם להפסיק עבודתו בעסק ופתח בהליכים משפטיים כנגד שותפו בבית-משפט השלום בנתניה.

נתבע 2 (חנן) בכתב הגנה טען כי אביו מיכאל, נכה בשיעור 70%, היה מנהל מוסך עד להצטרפותו של חנן לעסק משותף עם עמרם, בהתאם להצעתו בנסיבות מגבלותיו בעבודה עקב מחלתו והיותו לקוח מוגבל בבנקים. חנן פתח חשבון בנק על שמו לשותפות. הנתבעים החליטו להעסיק את מיכאל לאור מקצועיותו ונסיונו הרב בתחום הרכב ולמנותו כבורר במקרה של חילוקי דעות ביניהם. בפועל מונה כמנהל המוסך, הונפקו לו תלושי שכר ואולם משלא היו מספיק מזומנים בקופת העסק לא שולם שכרו. עם נטישת המוסך ע"י עמרם נאלץ חנן לשלם למיכאל מחצית משכורתו בסך כולל של -.10,500 ₪.

השאלה העומדת לדיון, האם זכאי מיכאל ליתרת שכר עבודה, כטענתו, כפועל יוצא מהשאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

2.חומר הראיות

התובע העיד תחילה כי הועסק בעסק המשותף של הנתבעים כעובד מן המניין, לאחר מכן העיד כי היה מנהל המוסך וקבל במהלך עבודתו החלטות בענין העבודה בעסק, גייס עובדים, ביניהם המזכירה, ערך את סידורי העבודה ונתן הוראות לעובדים והביא רו"ח ומשפץ לעסק, פיטר את המזכירה ולאחר מכן החזיר אותה לעבודה. כאשר התבקש הוציא חשבוניות, אף כי לא עסק לטענתו בכספים. חשבון העסק נוהל על ידי חנן הואיל ועמרם היה מוגבל בבנק. בשלב מסויים, משהפריע עמרם לעובדים נדרש על ידו לשבת בצד וסירב. בעקבות כך הזמין משטרה. במסגרת הסיוע לבנו נלווה אל בא כוחו של חנן לניהול מו"מ בינו לבין עמרם. עוד ציין כי חנן שילם לו מחצית משכר העבודה לתקופה הרלבנטית לתביעה בהתאם לתלושי שכר, בשיעור שלא זכר, הכספים שימשו אותו לטיולים בכל הארץ ולא הופקדו בחשבון הבנק שלו. כיום מועסק מיכאל כמנהל במוסך בבעלות חנן.

הנתבע עמרם העיד מנגד כי בהתאם לרישומים היה בבעלותו מוסך בשותפות עם חנן. בפועל עבד בעסק כפועל וקיבל סך -.3,600 ₪ בלבד. עמרם קיבל הוראות ממיכאל, לא ידע למי היתה זכות חתימה בחשבון, מיכאל קבל עובדים, לעמרם לא היתה מעורבות כלשהי בעסק ובסופו של דבר גורש ממנו ע"י מיכאל.

עד הנתבע 1, עופר לרי, משווק חומרי ניקוי למוסכים, העיד כי הכיר את עמרם מעבודתו במוסך קודם, וכן הכיר את מיכאל שותפו, כפי שהוצג ע"י עמרם. לטענתו הופנה אל מיכאל במוסך החדש לצורך קבלת אישורו להזמנות של עמרם. המחירים נקבעו על-ידי מיכאל והתשלום בוצע בשיקים שקבל ממיכאל. חנן הוצג בפניו כבנו של מיכאל.

רו"ח גילבר, שהכיר את מיכאל כלקוחו במשך 10 שנים, העיד מטעם הנתבע כי עמרם פנה למשרדו בבקשה לפתוח עבורו תיק שותפות עם חנן. כמוגבל בבנקים לא ידע עמרם איך נוהלו כספי השותפות. מדובר בהנהלת חשבונות חד-סטרית, לא כמו בחברה, לכן לא בוצעה התאמת דפי בנק ולא נבדק ביצוע תשלומים לספקים או לעובדים.

עד הגנה, יסמעיל אלקראן, מכונאי רכב אצל עמרם במוסך קודם באבן יהודה, העיד שמיכאל הצטרף אל עמרם כשותף ולאחר מכן עברו יחד למוסך בנתניה. מאותו שלב "הכל עבר למר מיכאל", כעדותו, הוא קבע את שעות העבודה, הוא שילם השכר בשיקים שרשם בנוכחותו, עליהם חתם והוא פיטר את העד עקב איחור לעבודה.

נתבע 2, חנן, העיד כי חשבון הבנק שלו נועד למימון הוצאות העסק המשותף, ממנו נמשכו סכומים לתשלום משכורות בשיקים. אביו מיכאל לא קבל משכורת הואיל והעסק היה בהקמה. שלושה עובדים אחרים שהועסקו במוסך קבלו ממנו שכר. בהמשך העיד כי שילם לאביו במזומן סך -.10,500 ₪, בלא שזכר מועד התשלום, תחילה טען כי התשלום בוצע מכספי חשבון השותפות, בהמשך חזר בו וטען: "לא משכתי מחשבון השותפות אלא מחשבון פרטי שלי במזומן כדי לשלם לאבי".עיסוקו של מיכאל היה בתיקון אגזוזים ורדיאטורים במוסך בהתאם להסמכתו. חנן, שברשותו לא היתה תעודת הסמכה סייע לו. עוד הוסיף חנן כי לא נערך הסכם כלשהו בענין העסקתו של מיכאל והשכר שישולם לו. כל ההחלטות במוסך התקבלו לטענתו ע"י הנתבעים. רוה"ח הכין את תלושי השכר. בשנת 06' סגר מיכאל את ענייניו כעצמאי וקיבל קצבת נכות ממל"ל, חנן סייע לו בתיקי איחוד שהיו למיכאל בהוצאה לפועל.

3.דיון והכרעה

מתוך השתלשלות העובדות בהתאם לחומר הראיות מתקבלת תמונה לפיה התכוון עמרם להתקשר עם חנן בשותפות בעסק מוסך חדש במסגרתו יועסק מיכאל כשכיר. בפועל השתלט מיכאל על העסק המשותף באופן שהנתבעים עבדו תחת מרותו, חתם על מכתב העדרות מהעבודה אשר נשלח אל עמרם (נספח ד' לכתב ההגנה), קבל ופיטר עובדים, קבע את שכרם, סגר עסקאות עם ספקים, מינה רו"ח לעסק וניהל את ענייני הכספים, קבע את המחירים ואישר השיקים עבור סחורות, כעדות עד ההגנה לרי, ופיקח על השיפוצים בעסק.

אשר לטענתו לפיה שילם לו חנן מחצית שכרו, כיביכול, לא הובאה תשתית ראייתית מהימנה. הטענה נסתרה בעדותו של חנן הרצופה סתירות כשלעצמה. טענת חנן לפיה שילם למיכאל בחודשים אפריל עד יולי סך -.10,500 ₪ עבור מחצית שכרו, טענה שהועלתה לראשונה בסיכומיו ללא בדל של ראייה, דינה להידחות.

זאת ועוד. מעולם לא סוכם עם התובע דבר בעניין תשלום שכר או שיעורו. רוה"ח של העסק לא ידע לומר אם תלושי השכר הונפקו לתובע בזמן אמת או בדיעבד ואם בפועל שולם לו שכר, דבר המעורר תמיהה בנסיבות העניין.

הלכה פסוקה קובעת כי יחסי שותפות אינם מחייבים שותפות רשומה (דב"ע שנ/17-2 לביא נס נ. יוסף שאול, מיום 12.3.91). ניתן להכיר כשותף במי שהעסק בשותפות כעובד בהתאם לאופן ההתקשרות בין הצדדים (ר' ד"ר י. לובוצקי/ חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 2, עמ' 23). לא הרישום קובע, אלא המהות.

מיכאל במקרה דנן נהג "מנהג שותף" בעסק, ולמעשה פעל כבעלים יחיד בהיותו הרוח החיה בעסק. אפילו שולמו לו כספים כטענתו על-ידי חנן בנו בגין שכר עבודה, טענה שלא הוכחה בדיון, אין בכך ליצור עבורו מעמד של עובד שכיר. התקשרות הנתבעים עמרם וחנן בהסכם שותפות היתה אך כסות משפטית למציאות שונה.