לוי ואח' נ' ת.י.ר - ליס 2004 בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת 1 הייתה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה שבנדון הבעלים של רכב מסוג רנו קליאו שהיה נהוג במועדים הרלבנטיים לתאונה שתתואר להלן, בידי מר גולן ליאור, בעלה של התובעת מס' 2 (להלן: "רכב התובעות").

הנתבעת 1 הייתה בכל המועדים הרלבנטיים לתאונה הבעלים של רכב מסוג רנו סימבול שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

ביום 16.09.09 רכב התובעות נסע בשד' מוריה בחיפה ומשהיה בנתיב נסיעתו רמזור ירוק המשיך בנסיעתו לתוך כיכר ספר. לפתע, רכב הנתבעים הגיע מתוך הכיכר והתכוון לפנות שמאלה בכיכר כשהתמרור בתוך הכיכר בכיוון נסיעתו של הנתבע 2 הורה על מתן זכות קדימה, ופגע ברכב התובעות בצידו הימני אחורי (להלן: "התאונה").

הנתבעים כפרו בחבותם לאירוע התאונה, ולחילופין, טענו לאשם תורם משמעותי של הנהג ברכב התובעות. הנתבעים כפרו עוד בנזק הנטען על ידי התובעות.

מטעם התובעות העידו בפניי התובעות בעצמן, בעלה ובעל המוסך בו תוקן רכב התובעות, מר מילאד פארס. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 2.

באשר לנסיבות אירוע התאונה, ולאחר ששמעתי עדויותיהם של שני הנהגים, אין חולק כי נסיבות התאונה היו כמתואר על ידי התובעות וכמפורט לעיל. למעשה, הן הנהג ברכב התובעות והן הנתבע 2 לא חלקו על נסיבות התאונה.

בנסיבות המתוארות לעיל, ברי כי האחריות לאירוע התאונה רובצת במלואה על הנתבע 2. בכיוון נסיעתו של הנתבע 2 וחרף העובדה כי היה בתוך הכיכר, היה משולש והיה עליו ליתן זכות קדימה לבאים מכיוון שד' מוריה. לא זו אף זו: רכב התובעות כבר היה בתוך הכיכר ולראיה לכך, רכב התובעות נפגע בחלקו הימני אחורי ולא הקדמי. חרף זאת, הנתבע 2 המשיך בנסיעתו בתוך הכיכר ופגע ברכב התובעות. מכאן, אין מנוס מהקביעה כי מלוא האחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבע 2. בנהיגתו של הנהג ברכב התובעות לא דבק כל דופי ו/או פגם ו/או אשם כלשהו.

נציג הנתבעים חקר את עדי התביעה חקירת שתי וערב בניסיונו להוכיח קיומה של תרמית ו/או מרמה ו/או זיוף בקבלה שהוצגה להוכחת תיקון הנזקים שנגרמו לרכב התובעות, אך ללא הועיל. טענות הנתבעים בהקשר זה נותרו אך ורק בגדר טענות בעלמא ללא כל הוכחה בצידן ועדיף אם לא היו נטענות. אין להכביר מילים, כי על הטוען למרמה ו/או תרמית ו/או זיוף מוטל נטל הוכחה כבד. נטל זה לא הורם על ידי הנתבעים.

מכלל העדויות שהובאו בפניי ניתן לקבוע כי רכב התובעות תוקן במוסך מילאד. התיקון נעשה על פי חוות דעתו של השמאי מטעם התובעות ושצורפה לכתב התביעה. התשלום עבור הנזק בוצע באמצעות המחאה שנמשכה מחשבונה של התובעת 2, אך מר מילאד פארס לא הציג את ההמחאה לפירעון, וזאת לבקשת התובעת מס' 2 שביקשה ממנו להימנע מהפקדת ההמחאה וביקשה לשלם לבעל המוסך במועד מאוחר יותר, משלא היה ביכולתה לעמוד בתשלום, ומאחר והחשבון שממנו נמשכה ההמחאה נסגר לאחר הוצאת ההמחאה. אכן, עד עצם היום התובעת 2 טרם שילמה לבעל המוסך עבור תיקון הנזקים, אך תשלום זה עודנו עומד בגדר חוב ובעל המוסך ממתין לקבלת התשלום.

נציג הנתבעים חקר את עדי התביעה ושב וחקרם בנושא התאריכים המופיעים בהמחאה, בקבלה, בחשבונית ובדו"ח השמאי וטען לזיוף הקבלה. טענות אלו עדיף אם לא היו נטענות ודינן להידחות מכל וכל. לאור עדויותיהם של התובעת 2 ושל בעל המוסך, מר פארס מילאד, עדויות שיצרו עליי רושם אמין ומהימן ביותר, ברי כי דין טענות הנתבעים להידחות. עדויותיהם של התובעת 2 ושל בעל המוסך אף סבירות יותר ומתיישבות עם הגיון הדברים והשכל הישר ולא ברי על סמך מה בנו להם הנתבעים תזה שלמה של זיוף ו/או מרמה מבלי לטרוח להצגת ראיות של ממש להוכחת טענותיהם בהקשר זה. התובעת 2 שילמה הן לשמאי והן למוסך באמצעות המחאות המשוכות מחשבונה. ההמחאה עבור השמאי חזרה עקב אי כיסוי מספיק, והתובעת אף סגרה את החשבון לאחר מכן ונאלצה לשלם לשמאי בשלב מאוחר יותר באמצעות כרטיס אשראי. מדובר היה בסכום קטן יחסית (כ 500 ₪) והתובעת 2 הצליחה לעמוד בתשלומו באמצעות כרטיס האשראי. התמונה הייתה שונה באשר לחובה של התובעת 2 עבור המוסך שעלה על 4,000 ₪. לתובעת לא היה כסף לשלם, החשבון אף נסגר ועד עצם היום החוב שלה למוסך טרם שולם.

מכאן, דין טענתם של הנתבעים כי יש לדחות את התביעה משלא נגרם לתובעות נזק משלא שילמו עבור הנזק, להידחות. לא זו אף זו: חבותם של הנתבעים לפצות את התובעות בגין הנזקים שנגרמו לרכבן אינן פונקציה של עצם התיקון ו/או התשלום בפועל עבור התיקון. לרכבן של התובעות נגרמו הנזקים המפורטים בחוות דעתו של השמאי שצורפה לכתב התביעה. חוות דעת זו לא נסתרה על ידי הנתבעים ומכאן, יש לפצות את התובעות עבור הנזקים שנגרמו לרכבה כמפורט בחוות דעת השמאי. נושא התשלום בפועל יכול לשרת את הנתבעים בנקודה אחת ותו לא, הרי היא תשלום המע"מ, אך בנידון דידן, לא שוכנעתי כי התיקון לא בוצע בפועל ו/או שהמוסך וויתר על גביית החוב מהתובעות. למותר לציין, כי במידה והמוסך וויתר על גביית החוב מהתובעות, דבר המוכחש מכל וכל, עדיין אין בכך כדי לפטור את הנתבעים מפיצוי התובעות עבור נזקי הרכוש שנגרמו לרכבן. הנתבעים אינם אמורים ליהנות מאותו וויתור.

הנתבעת 1 צירפה לכתב הגנתה הצעת מחיר לתיקון הדלת ברכב התובעות, ולטענתה, הסכום שנקבע בחוות דעת השמאי הינו סכום עבור דלת חדשה ולא משומשת למרות שבחוות הדעת נרשם כי הדלת משומשת. הנתבעת 1 לא הזמינה את עורך הצעת המחיר להעיד על כך ועל כן, דין טענתה אף בהקשר זה להידחות. למותר לציין, כי הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעות.

לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעות סך של 4,729 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, וכן בתוספת סך של 600 ₪ עבור הוצאות משפט (כאשר סכום זה כולל בחובו אגרת בית משפט והוצאות שני העדים שהתייצבו לדיון מטעם התובעות).

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים זכאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום.

ניתן היום, ט' שבט תשע"א, 14 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: