לוי ואח' נ' עמרם

החלטה

תביעה לתשלום הסך של 270,000 ₪.

על-פי הנטען בכתב התביעה, התובעים מכרו לנתבעת דירה ברחוב בן גוריון באזור הידועה כחלקה: 50 בגוש: 6840.

בסעיף 4א' להסכם המכר (מיום 11.5.2009), צויין, כי התמורה בעד מכירת הדירה תעמוד על 1,100,000 ₪.

על-פי הנטען בכתב התביעה, בפועל התמורה שסוכמה בין הצדדים עומדת על הסך של 1,370,000 ₪.

נטען, כי התובעים נעתרו לבקשת הנתבעת והסכימו לרשום בהסכם המכר תמורה הנמוכה מהתמורה האמיתית, וזאת לבקשת הנתבעת על-מנת לחסוך במס רכישה.

התובעים צירפו לכתב התביעה את נספח "ד" המהווה מסמך שלטענתם חתום על-ידי שני הצדדים ואשר מלמד על סכום המכירה האמיתי.

הנתבעת הכחישה את חתימתה על המסמך הנ"ל וטענה, כי ההסכם משקף את מלוא ההסכמות החוזיות שבין הצדדים, וכי לא הוסכם שום דבר נוסף ביניהם. כן טענה הנתבעת, לדחיית התובענה על הסף עקב אי חוקיותו של ההסכם הנטען.

סבורני, כי יש להעתר לבקשה.

ראשית, אדגיש כי בטיעוניו של בא-כוח התובעים הוסיף, כי בין היתר התובעים נאלצו לחתום על ההסכם הנ"ל עקב שיקולי מס שבח שלהם.

אינני נכנס לנקודה זאת, ואולם כבר עתה אומר, כי בית-המשפט לא יאכוף הסכם אשר כל תכליתו ומטרתו הינה להתחמק מתשלום המס הראוי והמגיע.

גם אם כל טענות התביעה הינן נכונות, הרי שהמדובר בהסכם הנוגד את תקנת הציבור והינו בלתי חוקי ובלתי מוסרי ואין לאכוף אותו וזאת בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק החוזים, המאפשר חלוקת חוזה לחלקים באופן שיקויים החלק החוקי וייפסל החלק הבלתי חוקי.

בעיני וכאמור לעיל, חוזה שכל תכליתו ומטרתו הינה לאפשר למי מהצדדים להנות מהתחמקות ממס, הינו בלתי חוקי ובית המשפט לא יאכוף אותו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה על הסף.

התובעים יצאו בהוצאות הנתבעת בסך של 10,000 ₪.

ניתנה והודעה היום כ"ד סיון תשע"א, 26/06/2011 במעמד הנוכחים.

רפי ארניה, שופט

הוקלד על ידי: איריס יפת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: