לוי ואח' נ' עיריית חיפה ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזקי גוף.

לטענת התובע - ביום 2.10.02 צעד ברחוב הרצליה בחיפה ובמקום בוצעו עבודות תשתית. בסמוך לבית מס' 9 נתקל התובע במכסה ביוב שבור ונפל. בעזרת אנשים שהיו במקום חילץ התובע את רגלו שנלכדה בבור הביוב ולא יכול היה להמשיך בדרכו. התובע פונה למרפאה שם נחבש, קיבל זריקה, טיפול תרופתי וימי מנוחה. התובע סבל ועודנו סובל מכאבים עזים ברגלו, ממגבלות תנועה ברגלו הפגועה, מסחרחורות חוזרות ונשנות המלוות אותו מאז האירוע ועד היום ואינו מסוגל לבצע עם רגלו פעולות המחייבות מאמץ. כתוצאה מהאירוע מוגבל התובע בתפקודו היומיומי ונזקק לעזרה בעבודות משק הבית, לרבות בפעולות יומיומיות פשוטות ביותר. כן נדרש התובע להוצאות שונות, לרבות הוצאות בגין נסיעות לטיפולים שונים, הוצאות בגין טיפולי מעקב רפואיים וטיפול תרופתי. התובע נמצא בטיפול ומעקב רפואי עד עצם היום הזה, הכאבים והמגבלות מלווים את התובע בכל שעה משעות היממה ומקשים על תפקודו ויכולת פעולתו. התובע רואה בנתבעת אחראית על עבודות התשתית במקום, הגם שהאחרונה הפנתה אותו לגורמים אחרים שביצעו את עבודות התשתית. סבור התובע כי הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לפיקוח נאות במקום האירוע, לא דאגה לגידור מתאים של המפגעים במקום ו/או לא דאגה להעסקת עובדים מיומנים במקום, לא בדקה ולא פיקחה על ביצוע העבודות ולא פעלה על פי הוראות הדין המחייבות אותה. בשל הכאב והסבל, הצורך בעזרת צד שלישי וההוצאות השונות מבקש התובע כי הנתבעת תפצה אותו בסכום של 17,000 ₪, אשר הועמד לדבריו "לצורכי אגרה בלבד".

לטענת הנתבעת - פעלה כרשות סבירה בהתאם להנחיות הדין ועל פי הנהלים המתבקשים. כן הוכחש הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים לבין האירוע. עוד נטען כי נזקיו של התובע מוגזמים ומופרזים והתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה אינו מאשש נזקים אלו. התובע אף לא עשה להקטנתם. כן נטען כי עסקינן בסיכוני חיים רגילים ובאירוע שהתרחש לאור יום במקום בו עוברים רבים. בנוסף נטען כי לא הוגשה חוו"ד רפואית באשר לנזקי התובע.

הנתבעת שלחה הודעות לצדדים שלישיים, לשתי חברות אשר ביצעו עבודות באזור "המריבה" ולחברות אשר ביטחו עבודתן. נטען כי ככל שהאירוע אכן התרחש הרי הגורמים לו הם הצדדים השלישיים אשר התרשלו בביצוע העבודה ואף התחייבו לבטח עבודתם.

לטענת הצדדים השלישיים 1,2 - במקום לא היה כל מפגע ומכשול. עוד נטען כי הדרך אינה משטח סטרילי. נטען כי אין ראיה למפגע ואתרי עבודת הצד השלישי 1 גודרו. בית המשפט הופנה לסתירות בגרסתו העובדתית של התובע. כן נטען כי לא הומצאו אסמכתאות לנזקים הנטענים.

הצדדים השלישיים 3 ו – 4 טענו טענות דומות לטענות הצדדים השלישיים 1 ו- 2 וטענות דומות לטענות הנתבעת. כן נטען כי הצד השלישי 3 עסק בעבודות תאורה בעוד הצד השלישי 1 עסק בעבודות סלילה בניה ופיתוח. נטען כי ככל שצד כלשהו התרשל הרי עסקינן ברשלנותה של הנתבעת. כן הוכחשו האירוע עצמו, הנזקים והמפגע המדובר. כך או כך נטען כי עסקינן באשם תורם מכריע מצד התובע.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע, נציג הנתבעת, נציג הצד השלישי 1 ונציג הצד השלישי 3.

התובע אשר הותיר בי רושם של אדם רציני ודעתן אשר יכולותיו אינן מוגבלות כלל ועיקר, העיד אודות ההתרחשות.

בניגוד גמור לאמור בכתב התביעה העיד התובע כי מעד בשל קרטון אשר כיסה את בור הביוב ולא בשל מכסה שבור של בור ביוב. כן העיד, בניגוד לאמור בכתב התביעה, כי עמד להיכנס לבית קפה בעוד שבכתב התביעה נטען כי הלך לכיוון תחנת אוטובוס. אשר לצילום המפגע הסביר התובע כי לא היתה מצלמה בחזקתו, הגם שברור על פניו כי התובע, או מי מטעמו, היה רשאי לצלם את המקום לאחר האירוע, בפרט שקיומו של המפגע הוכחש נמרצות בכתבי הטענות של הצדדים הנוספים. אשר לשיהוי בהגשת התביעה, הסביר התובע כי התיק היה בטיפול עורך דין וארך זמן עד שהאחרון השיב את התיק לטיפולו הפרטי.

נציגי הנתבעת והצדדים השלישיים הסבירו את פעולתם במקום, הפנו אל הבדלי הגרסאות כמו גם לשיהוי בהגשת התביעה, וכן לנזק הראייתי שנגרם בעטיו.

נטל ההוכחה מוטל בדוננו על התובע, הגם שבכתב התביעה הועלתה טענה בדבר היפוך נטל הראיה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לאחר שהקשבתי בקשב רב לדברי התובע ויתר העדים, לאחר שהתרשמתי מכל המעורבים באופן בלתי אמצעי ושקלתי את כלל טענותיהם, לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק קבלת התביעה, שכן נראה שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

התובע לא תיעד את מקום האירוע ומשהוכחש קיום המפגע היה על התובע להמציא ראיות להוכחתו.

נוכח הגרסאות הסותרות בין כתב התביעה לאמור מפי התובע בדיון (סתירות הבאות לביטוי גם במסמכים שצורפו לכתבי הטענות) לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית בדבר השאלה כיצד התרחש האירוע בגינו עתר התובע לפצותו.

התובע לא מצא לנכון לזמן כל עד אשר נכח באירוע, ראה את התרחשותו או חלקה, או סייע בעדו בהתפנות מן המקום.

לכתב התביעה צורף מסמך רפואי שאינו מהווה חות דעת או תעודה רפואית מיום 2.10.02 ומסמך נוסף שנכתב ביום 2.3.03 לאחר חמישה חודשים מיום האירוע. לא ניתן למצוא זיקה ישירה בין האמור באותו מסמך שכולו נרשם מפי התובע (ללא אבחנה רפואית ממשית) לבין האירוע שבמחלוקת.

יתירה מזאת, לא הוצגה כל ראיה נוספת בדבר הנזקים שנגרמו לתובע וככל שיכולתי להתרשם באופן בלתי אמצעי, התובע אינו מוגבל בעת הליכתו ואף קשה היה לראות בהתנהלותו התנהלות המחייבת את עזרת הזולת.

למעלה מכל אלה, התובע הגיש את כתב התביעה ביום 6.7.08 דהיינו לאחר כשש שנים ממועד ההתרחשות. מצב זה העמיד את הצדדים המעורבים בהליך בפני שוקת כמעט שבורה בניסיונם להתמודד עם טענות התובע ולהדפן. הנימוק בדבר קבלת התיק מעורך דין עלום אינו יכול להסביר את השיהוי הקיצוני בהגשת התביעה שכן עיון בכתב התביעה מעלה יותר מהשערה כי כתב התביעה עצמו נוסח ע"י עורך דין.

מכל נימוקי לעיל איני סבור כי ניתן לקבל את התביעה או לקבוע כי צד זה או אחר התרשל כלפי התובע, שכן לגישתי, נסיבות האירוע עצמו נותרו לוטות בערפל.