לוי ואח' נ' עידן ואח'

פסק דין

1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבי הצדדים כתוצאה מתאונה שארעה ביום 22.2.12 ברח' צמרות בהרצליה.

2. הצדדים חלוקים בשאלת אופן קרות התאונה וכפועל יוצא מכך לגבי האחריות לגרימתה.

מחד התובעת טוענת כי בעת נסיעה ישר ברחוב דו סטרי, רכב הנתבעים פנה לפתע שמאלה מנתיב הנסיעה הנגדי במהירות ופגע ברכבה ומאידך טוענים הנתבעים כי רכב התובעת סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת רכב הנתבעים ופגע בו.

3. בדיון שהתקיים בפניי העידו מטעם התובעת - נהגת הרכב, אבי הנהגת ובוחן תנועה משטרתי ומטעם הנתבעים העיד הנתבע 1.

בנוסף הגישו הצדדים תמונות הנזק בשני כלי הרכב המעורבים בתאונה, עותק מתיק המשטרה הכולל חוות דעת חוקר עליה העיד בוחן התנועה המשטרתי והודעות לחברות הביטוח.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

4. מן העדויות עולה כי הצדדים מציגים גרסאות עובדתיות שונות ולמעשה נסיבות שונות בתכלית לקרות התאונה, כאשר המחלוקת העיקרית הינה האם הנתבע 1 פנה שמאלה במפתיע וכתוצאה מכך נגרמה התאונה או שמא התאונה אירעה בעקבות סטיית נהגת התובעת אל עבר רכב הנתבעים שהיה אותה עת בעמידה.

5. נהגת התובעת העידה כי נסעה ישר ורכב שהגיע ממולה לפתע פנה שמאלה ללא איתות מקדים ופגע ברכבה. לטענת נהגת התובעת רכבה הוסט הצדה בעקבות התאונה.

מנגד הנתבע 1 העיד כי פנה ימינה לרחוב צמרות, נסע בו כ- 150 מטר, רצה לפנות שמאלה והיה "בבלימה" כדי לבדוק שאין במקום מכוניות חונות או ילדים. הנתבע טען כי התאונה קרתה כשהוא בנתיב שלו.

6. בחינת עדויות הנהגים אל מול הגרסאות שהציגו לחברת הביטוח ובחקירה משטרה מלמדת כי נהגת התובעת הציגה גרסה אחידה ועקבית בהודעתה לחברת הביטוח ובחקירתה במשטרה.

לעומתה ניתן למצוא הבדלים בגרסת הנתבע 1 בין עדותו בבית המשפט לעדותו במשטרה. בחקירתו במשטרה טען הנתבע 1 כי לא ראה את רכב התובעת ונראה לו שהיא הגיעה בלי אורות, בהמשך השיב בחקירתו כי אינו יודע להסביר מדוע לא ראה אותה וכשנשאל לגבי הסיבה לקרות התאונה השיב "אובדן שליטה של הנהגת השניה". הנתבע 1 לא חזר על גרסה זו בעדותו בבית המשפט אלא טען כי יכול להיות שדעתה הוסחה ולכן היא פגעה בו.

אי האחידות בגרסת הנתבע 1 מחלישה את גרסתו.

7. לחיזוק גרסתה, הביאה התובעת לעדות את אבי הנהגת ואת בוחן התנועה מטעם המשטרה.

אבי הנהגת טען כי הגיע למקום התאונה תוך דקה שתיים לאחר שבתו צלצלה אליו וראה שבדיוק בצומת עמד רכב מרצדס בזווית בתוך רכב התובעת. לטענתו רכב התובעת היה בנתיב שלה וטיפה זז מהמכה והרכב שלו היה חצי בנתיב שלה גם.

בוחן התנועה המשטרתי העיד כי המסקנה אליה הגיע היא שמה שקרה זה שרכב הנתבעים פנה שמאלה והתנגש ברכב התובעת.

משקלן היחסי של עדויות העדים מטעם התובעת נמוך, מאחר ועדות אבי הנהגת שהוא בן משפחתה ומעוניין בתוצאות המשפט לטובתה אינה אובייקטיבית, ולאור אישור בוחן התנועה בעדותו כי שלא נכח במקום האירוע במועד התאונה אלא לאחר שבעה חודשים ומסקנתו מתבססת למעשה על ניתוח נתונים ועדויות שהובאו בפניו זמן רב לאחר התאונה.

8. כאמור, מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 בלבד.

מעדות אבי הנהגת ומעדות הנתבע 1 עצמו התברר כי אמו של הנתבע 1 שהיא גם בעלת רכב הנתבעים נכחה במקום, שוחחה עם אבי הנהגת וצילמה במקום האירוע (מסרה צילום של המקום למשטרה). לכן סביר להניח כי ראתה את מנח כלי הרכב במקום התאונה. בנסיבות אלה היה על הנתבעים להביאה לעדות ומשלא עשו כן ניתן לראותם כמי שנמנעו מהבאת ראיה רלוונטית שאילו הובאה הייתה פועלת כנגדם ומחזקת את גרסת התובעת (ראו: קדמי, על הראיות, חלק רביעי (תש"ע-2009) עמ' 1889; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602).

9.בנסיבות אלה, משבפני גרסת נהגת התובעת הנתמכת בעדות אביה ובוחן התנועה המשטרתי אל מול עדותו היחידה של הנתבע 1 שהוא בעל דין ולאור המנעות הנתבעים מהבאת עדה, סבורני כי משקלן המצטבר של עדויות העדים מטעם התובעת ביחד עם ההימנעות מהבאת העדה מחזקות גם הן את גרסת נהגת התובעת לאופן קרות התאונה.