לוי ואח' נ' משולם ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע ביום 11.11.2009 ארעה התאונה בשעה שנסע עם רכבו כאשר בכיוון הנגדי ארעה התנגשות בין אופנוע עליו רכב הנתבע 1 ורכב הנתבעת 2 ("ההתנגשות המקורית"), כאשר כפועל יוצא של אותה התנגשות החליק האופנוע ופגע ברכב התובע.

הנתבעים העלו טענות הן לעצם התרחשות התאונה וגרם הנזק לרכבו של התובע והן לעניין אחריותו זה של האחר להתנגשותם המקורית, ככל שהתרחשה.

הנתבע 1 הוסיף והגיש הודעה לצד שלישי על פיה גם במקום שבו יימצא כי יש להטיל לפתחו את האחריות לאירוע התאונה שהרי אז על הנתבעת 2 לפצותו עקב אחריותה להתנגשות המקורית בין האופנוע לרכבה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלק הארי שלה תוך חלוקת אחריות בין הנתבעים לבין עצמם באופן שבו יישא הנתבע 1 ב-25% מן האחריות לתאונה ואילו הנתבעת 2 ב- 75% מן האחריות והנזק לאירוע התאונה. להלן טעמיי.

השאלה הראשונה לה נדרשתי הינה שאלת עצם קרות הנזק לרכבו של התובע.

מצאתי את עדותו של התובע בעניין זה כמהימנה.

התובע לא ניסה להעצים את הנזק, אלא לתארו כפי שהתרחש. חוות הדעת השמאית ניתנה ימים ספורים לאחר אירוע התאונה והצילומים אשר הוצגו לעיוני בדיון, עומדים בקנה אחד עם גרסתו של התובע.

טען הנתבע 1 בתחילת עדותו כי פגע ברכב התובע אם כי בצד השני. בהמשך טען כי לשיטתו המגע היה בכלל עם המדרכה.

עיינתי בתמונות שהוצגו לי של רכב התובע, ואין כל סימן של הפגיעה ברכב בצידו השני.

הנתבעת 2 לא ידעה לומר כלל אם היה מגע בין רכב הנתבע 1 לרכב התובע.

באשר לאחריותם של הנתבעים לאירוע התאונה שהרי במקום שבו נפגע רכב התובע עקב התנגשות רכבם של הנתבעים , וזאת ללא כל מעורבות של התובע באירוע, שהרי יש להורות כי עליהם לשאת באחריות ובנזק.

חלק ניכר מן הדיון בפני התייחד לשאלת אחריותם של הנתבעים, בינם לבין עצמם, לאירוע ההתנגשות ביניהם.

בעניין זה אני סבורה כי יש לחלק את האחריות בין הנתבע 1 לנתבעת 2.

במקום שבו ביקשה הנתבעת 2 להיכנס ונתיב הנגדי על מנת להסתובב, היה עליה לוודא כי היא יכולה להשלים את הפנייה, ללא כל הפרעה.

היתה זו הנתבעת 2 אשר העידה כי ראתה את הנתבע 1 במראה כמו גם את התובע. בנסיבות אלו, היה עליה , על אחת כמה וכמה, להבטיח כי לא יהיה בנסיעתה כדי לגרום לנזק כלשהו.

כמו כן, סבירה בעיני גרסתו של הנתבע 1, על פיה כמעט והשלים את העקיפה של הנתבעת 2, שאם לא כן, סביר כי היה נותר ברכבה של הנתבעת 2 סימן כלשהו לאירוע התאונה, אך שני הצדדים הודו כי לא נגרם לרכב זה כל נזק, והנתבעת 2 אף העלתה טענה כי יכול וכלל לא היה מגע בין הרכבים אלא שפנייתה הביאה להחלקת האופנוע על הכביש.

עם זאת, במקום שבו העידו בעלי הדין בפני כי מדובר בכביש דו סיטרי בשעות הבוקר העמוסות, דומה כי החלטתו של הנתבע 1 לעקוף, בשעה שרכבו של התובע מגיע מן הצד השני ונצפה על ידי הנתבעת 2, לקה אף הוא בחסר, והיווה חלק מן המרכיבים אשר הובילו בסופו של יום להתרחשות התאונה.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין באתי לכלל מסקנה שיש לייחס אפוא לנתבעת 2 אחריות בשיעור של 75% ואילו לנתבע 1 25%.