לוי ואח' נ' הלפון ואח'

החלטה

בפני תובענה למתן צו הצהרתי הקובע כי הבוררות המתנהלת בין המבקשים לבין המשיבה מס' 1, הינה במסגרת המוסד לבוררות עסקית של לשכת עוה"ד, ומשכך חל עליה תעריף שכר הטרחה המקסימלי הקבוע בתקנון המוסד לבוררות של לשכת עוה"ד .

1. ההסכם שבין המבקשים לבין המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") שנכרת ביום 17.11.08 מכיל, בסעיף 19 שבו, תנית בוררות המסמיכה את ראש לשכת עוה"ד למנות בורר בסכסוך שבין הצדדים.

2. ביום 14.7.11 פנה ב"כ המשיבה לעו"ד דורון ברזילי, ראש לשכת עוה"ד, בבקשה למינוי בורר.

ביום 11.8.11 הודיע יו"ר הלשכה, עו"ד דורון ברזילי, לבאי-כוח שני הצדדים כי החליט למנות כבורר את עו"ד יעקב בכר. בסיפא למכתבו ציין עו"ד ברזילי "אבקש ששכר טרחת הבורר יסוכם בישיבת הבוררות הראשונה".

3. הבורר אכן ניסה לסכם את נושא שכר הטרחה בישיבת הבוררות , אולם בסוגיה זו נפלה מחלוקת שכן בעוד שהבורר סבור שלא חלה עליו מגבלה כלשהי בקביעת שכר הטרחה, הגם שאני מניחה שלא הייתה בכוונתו לחרוג מן הסביר ומן המקובל, טוענים המבקשים כי הבורר מוגבל בתעריף הקבוע בתקנון שהופץ מטעם המוסד לבוררות של לשכת עוה"ד בישראל.

4. הגם שלכאורה, לאור הפירוט שבכתבי הטענות והצרופות להם, אין מניעה להכריע במחלוקת, אלא שהוראות החוק מונעות ממני לעשות כן בשלב מוקדם זה.

סעיף 32(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע: "לא יזקק בית המשפט לבקשה להפחית שכר שהוגשה לפני מתן פסק הבוררות או אחרי עבור התקופה האמורה בסעיף 27(א)".

הנה כי כן, הגם שביהמ"ש אכן מוסמך "להפחית שכר שקבע הבורר שלא על דעת בעלי הדין אם ראה שהשכר מוגזם..." (סעיף 32(א) לחוק הבוררות), בהינתן ראיה שאכן כך, הרי שהמועד הנכון לעשות כן הינו לאחר סיום הבוררות ולאחר מתן הפסק, והטעם לכך ברור.

אין זה רצוי שהבורר ייגרר לעימות עם מי מהצדדים ויצורף לזירת המריבה. בזירה צריכים להתגושש בעלי הדין בלבד, בעוד הבורר איננו אמור ליטול חלק בהתדיינות זו אלא עליו להישאר אובייקטיבי.

אשר על כן מחלוקת בנושא שכר הטרחה שבין בעלי הדין או מי מהם לבין הבורר, תדחה לאחר מתן הפסק על מנת שלא להעיב על ההליכים, אף לא למראית עין.

פרופ' סמדר אוטולנגי בספרה "בוררות דין ונוהל" קובעת:

"הבקשה להפחתת השכר יכולה להיות מוגשת רק לאחר מתן הפסק בתוך התקופה הקבועה לבקשה לביטול הפסק. מכאן שאם הבורר דרש במהלך הבוררות שכר שנראה בעיני בעל דין כמוגזם לא יוכל בעל הדין לפנות לביהמ"ש ולבקש את הפחתתו על אתר, שכן אם לא ישלמו לו – יהיה הבורר רשאי לעכב את המשכת הדיון. הפתרון יהיה, אם כן, לשלם את הסכום המופרז תוך מחאה ולדרוש את החזרתו לאחר מתן הפסק, או לפנות לביהמ"ש בבקשה שיורה לבורר להמשיך בבירור תוך הפקדת הסכום הנדרש במלואו בביהמ"ש או תוך מתן ערובה לתשלומו".

5. העתירה שבפני, למרות כותרתה העמומה, הינה למעשה עתירה להפחתת שכרו של הבורר ולהעמדתו על סך של 10,000-20,000 ₪, כקבוע בתעריף המופיע בתקנון.

כאמור לעיל, כל עוד לא נסתיימה הבוררות, לא מוסמך ביהמ"ש להתערב בסכסוך מעין זה.

לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת צד זה או אחר, בוודאי שלא לטובת הבורר, כבקשתו, שכן הבורר איננו יריב של מי מהצדדים, אלא גורם אובייקטיבי האמור להכריע במחלוקת שביניהם.

המזכירות תמציא לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ב, 01 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: