לוי ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ

פסק דין

בפני ערעור לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן – החוק), בו עותר המערער, לגרוע הבאתם של שלושה שיקים ממניין השיקים אשר סורבו על-ידי המשיב (להלן – הבנק), במסגרת הגבלה על חשבון המערער בבנק מיום 19.3.2013.

רקע וטענות המערער

המערער 1 (להלן – המערער) , אשר עוסק בהוראת נהיגה, מנהל לצורך כך חשבון עסקי בבנק (להלן – החשבון), באמצעות המערערת 2 (להלן – החברה).

מסגרת האשראי בחשבון הינה בסך של 40,000 ₪.

לטענת המערער, השיקים נשוא הבקשה הוחזרו על-ידי הבנק שלא כדין, הואיל והיה למערער יסוד סביר להניח שישנה חובה על הבנק לכבדם.

המערער מבסס את סברתו על שיחה עם אחת הפקידות, ואחרת עם מנהל הבנק - אשר במסגרתן הביא לידיעת הגורמים הרלוונטיים בבנק כי יצטרך שהות על מנת להזרים כספים לחשבון, הואיל והינו מתוקצב על-ידי משרד הביטחון, והלה שינה את מועד תשלום התמורה שמגיעה לו.

עוד טוען המערער, כי בסמוך לכך חזר ועדכן את הפקידה, הגב' חגית, כי משרד הביטחון עתיד להעביר לחשבונו את הכספים "בימים הקרובים".

ביום 2.4.13 קיבל המערער הודעה מהבנק בדבר הגבלת החשבון, ולטענתו נדהם לגלות כי על אף השיחות שביצע עם הגורמים בבנק , סורבו שלושה שיקים מטעמו ובכך – חשבונו הפך מוגבל.

טענה נוספת שנשמעה מפי המערער היא, כי הוא הסתמך על הבנה שהייתה קיימת בין הצדדים, לפיה במקרים מסוימים יעניק לו הבנק חריגה מהאשראי.

מכאן, סבור המערער כי היה לו יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיקים, וכתוצאה מהתנהלותו - נגרם למערער נזק בלתי הפיך, מאחר וההגבלה מאיימת על קיום העסק וניהולו התקין.

המערער מוסיף, כי היה על הבנק לכבד את השיקים גם מן הטעם כי בידיו מצויים בטחונות בסך של 75,000 ₪, המכסים את מסגרת האשראי.

יצוין, כי בסמוך להגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לעיכוב התחלת ההגבלה על חשבונו עד להחלטה בתיק העיקרי, ובקשתו התקבלה בהחלטה מיום 26.6.2013 (כב' השופטת עירית כהן).

טענות המשיב

כטענה מקדמית השיב הבנק שיש לדחות את הערעור הן מחמת האיחור הניכר בהגשתו, והן משום שהמערער לא הראה פנייה מוקדמת לבנק כמצוות תקנה 4(3) לתקנות שהוצאו מכוח החוק.

הבנק אף טוען להיעדר יריבות בינו לבין המערער , הואיל והחשבון הוא על שם החברה, ומשכך מבקש למחקו מההליך.

לגופו של עניין טוען הבנק, כי הוא אינו חייב לכבד כל פעולה אשר תביא לחריגה ממסגרת האשראי בחשבון.

בתמיכה לכך, מציין הבנק כי במעמד פתיחת החשבון חתם המערער על תנאי החשבון הכוללים במפורש עקרון זה.

לטענתו, המערער ידע גם ידע שהבנק אינו מחויב לכבד שיקים ללא כיסוי, חרף זאת חזר ומשך שיקים רבים תוך חריגה ממסגרת האשראי שהוקצתה לו.