לוי ואח' נ' בן-נון

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 10.12.13 (כב' הרשמת הבכירה ע' אייזדורפר), אשר קיבל בקשת המשיב לתיקון כתב תביעה.

2.המשיב הגיש נגד המבקשים בקשה לביצוע שטר חוב בלשכת ההוצאה לפועל. המבקשים הגישו התנגדות והתיק הועבר לבית משפט קמא.

ביום 17.10.13 הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה וכן ביקש לאפשר לו לפרט בכתב התביעה המתוקן את הפרטים הנדרשים על פי סעיפים 3 ו-8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: "החוק"). בקשתו התקבלה, כאמור, בהחלטה מיום 10.12.13 נושא הבקשה שלפני.

3.בהחלטתו, עמד בית משפט קמא על הגישה הליברלית הנוהגת בפסיקה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, וכן התייחס לשלב המוקדם בו הוגשה בקשת התיקון, ולנימוקיה. בימ"ש קמא מצא כי המבקש הצביע על קיומו של הסבר הגיוני לעיתוי הגשת הבקשה - בסמוך לאחר שנודע לו על החלטה בתיק אחר בו הגיש שטר חוב לביצוע, שם סולקה תביעתו על הסף תוך הערה כי נדרש (באותו עניין) תיקון כתב התביעה ואולם בקשה שכזו לא הוגשה – וכן כי מדובר בהשלמת חוסר אשר נראה שיש בו כדי למנוע את מחיקת התביעה בשל העדר עילה.

בימ"ש קמא התייחס גם לטענות המבקשים כאן ודחה אותן בנימוק שמרביתן נוגעות לדיון אשר ייערך לגופו של עניין.

על יסוד כל זאת נעתר בימ"ש קמא לבקשה לתיקון כתב תביעה בכפוף לתשלום הוצאות בסך 3,500 ₪.

4.בבקשה ארוכה ומסורבלת, המחזיקה 16 עמודים צפופים ולמעלה מ-300 עמודי נספחים, טוענים המבקשים כי שגה בימ"ש קמא בהחלטתו. המבקשים חוזרים אחת לאחת על טענותיהם במסגרת תגובתם בבימ"ש קמא, ותמציתן: התצהיר חלקי; העדר הסבר מדוע מלכתחילה הושמטו אותם פרטים הכרחיים מהתביעה המקורית; אין תכלית לתיקון התביעה הואיל וגם לאחר התיקון התביעה תהיה חסרה ודינה להידחות על הסף; טענות לעניין העדר הסכם הלוואה ובכל מקרה מדובר בהסכם דרקוני, פסול ובלתי מוסרי; חוסר תום לב ושיהוי בהגשת התביעה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הגישה הליברלית בנוגע לתיקון כתבי טענות אינה חלה בתביעות על פי החוק. טענה נוספת, אותה העלו המבקשים לראשונה בתשובתם לתגובת המשיב היא, שיש בתיקון משום העלאת טענות חדשות שלא בא זכרן בכתב התביעה המקורי.

לטענת המשיב דין הבקשה להידחות הן לגופה והן מהטעם שמדובר בהחלטה מסוג ההחלטות בהן לא תתערב ערכאת הערעור, וכל מטרתה של הבקשה לעכב את ניהול הדיון.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתשובות לה, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור.

אכן, גדר התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן סדרי דין מצומצם. בהחלטות מסוג זה, וביניהן החלטה בדבר תיקון כתבי טענות, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו, אלא אם נמצא כי ההחלטה חורגת מתחום שיקול הדעת הסביר (השווה בר"ע 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ (10.8.06).

לא מצאתי כי המקרה שלפני נופל לגדר החריג. החלטת בימ"ש קמא מפורטת ומנומקת. בימ"ש התייחס לטענות המבקשים ודחה אותן, ולא מצאתי כי נפלה שגגה תחת ידו. מרביתן של טענות המבקשים הן לגופו של עניין, טענות הגנה כלפי התביעה השטרית, ודינן להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

הגישה בפסיקה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות הינה גישה ליבראלית, והמבקשים לא תמכו את טענתם כי הדבר אינו חל בתביעות על פי החוק.

חובת הגילוי על פי סעיפים 3 ו-8 לחוק הינה חובה מהותית, ולא רק פרוצדוראלית. המשיב ביקש לתקן את כתב התביעה כך שימלא אחר דרישות החוק וירפא את הפגם, ונתן טעם שהניח את דעת בימ"ש קמא לעיתוי הגשת בקשתו, כמו גם הקביעה כי לאחר התיקון יגלה כתב התביעה עילה לכאורה. מה גם שהבקשה אכן הוגשה בשלב מוקדם של ההליך. במצב דברים זה, צדק בימ"ש קמא משאפשר את תיקון כתב התביעה, לצד חיוב המשיב בהוצאות המבקשים.

טענת המבקשים בעניין הוספת עילות חדשות, שלא כדין, במסגרת הבקשה נושא החלטת בימ"ש קמא, לא נטענה לפני בימ"ש קמא והועלתה לראשונה על ידם בתשובה לתגובת המשיב. דין טענה זו להידחות על הסף ולו מסיבה זו.

אני דוחה גם את הטענה לפיה החלטת כב' הרשמת הבכירה א' ארבל בת"ט 42855-07-12 יצרה מעשה בי-דין. טענה זו נדחתה כב' על ידי בימ"ש קמא (כב' השופטת נ' שעשוע-מימון) בהחלטתה מיום 21.11.13 אשר עליה לא התבקשה רשות לערער. אף אני סבורה שדינה להידחות מהטעמים המפורטים בהחלטה.

6.על יסוד כל האמור הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.

הסכום ישולם מתוך העירבון שהופקד.

יתרת העירבון תוחזר למבקשים באמצעות ב"כ.