לוי ואח' נ' אליהו חב' ביטוח

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים מיום 1.11.06.

התביעה הוגשה בתחילה בשם שני התובעים, בני זוג, אולם לגבי התובע 2 הגיעו הצדדים להסדר כך שנותרה תביעתה של התובעת 1 (להלן: התובעת) בלבד.

אחוזי הנכות

2.המומחה שמונה, פרופ' אברהם גנאל, קבע כי לתובעת 4% נכות צמיתה בגין פגיעות בגבה, מהם 2% הם תוצאה של התאונה נשוא התביעה והיתר כתוצאה ממצב שהיה קיים עוד לפני התאונה.

3.התובעת העלתה טענות שונות נגד קביעת המומחה. בשלב הראשון הופנו הטענות גם כלפי אחוזי הנכות הכוללים שקבע המומחה (4%), ולאחר מכן התמקדו בעיקר בעובדה שהמומחה הפחית וייחס רק מחצית מהם לתאונה.

4.לא מצאתי בסיס לשינוי קביעת המומחה: המומחה לא הוזמן להעיד ולא נחקר חקירה נגדית. חוות הדעת מפורטת, מנומקת וברורה. עיקריה לא השתנו גם בתשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה. המומחה ציין כי נמצאה הגבלה שהוגדרה על ידי המומחה כקלה וזעירה בטווח תנועות עמוד שדרה מותני. המומחה התייחס בפירוט לתיק קופת חולים ולרישומים לגבי תלונותיה הקודמות של התובעת, שכללו תלונות רבות על כאבי גב וגב תחתון, עד כדי טיפול בזריקת וולטרן. אלו תלונות משמעותיות ועל כן גם ההחלטה על הפחתת שיעור הנכות במחצית היא סבירה והגיונית.

לאור האמור אני מקבלת את עמדת המומחה שלפיה כתוצאה מהתאונה יש לייחס לתובעת נכות בשיעור של 2% בלבד.

הפסד השתכרות בעבר ובעתיד

5.התובעת היא עובדת מדינה בתפקיד מזכירה בבית משפט. היא טענה בתצהירה כי כתוצאה מהתאונה נעדרה מעבודתה מספר שבועות, וכן טענה כי היא מוגבלת בביצוע עבודות שונות וצפויה להפסד השתכרות גם בעתיד.

6.התובעת צירפה לתצהירה טופסי 106, ללא תלושי משכורת. התלושים אינם מעידים על ירידה בשכר אלא על ההיפך מכך, כך ששכרה של התובעת לא ירד. אין בטפסי ה-106 ציון של מספר ימי העבודה בפועל או ימי היעדרות מן העבודה, כך שלא ניתן להסיק מהם אם התובעת נאלצה לנצל ימי מחלה או חופשה כתוצאה מהתאונה.

התובעת לא צירפה אישור על מספר ימי מחלה שנוצלו על ידה בתקופה הרלוונטית, על אף שהודתה שלא היה לה קושי להשיג אישור כזה (פרוטוקול עמ' 5). היא אף לא ידעה להעריך בעצמה כמה ימים נעדרה מעבודתה (עמ' 5 שורה 28). כך, אין בפני ראיות לגבי ימים שנוצלו בפועל. גם אישורי מחלה רפואיים שניתנו לה לטענתה לא הוגשו על ידי התובעת. כל שיש בפני בנושא זה הוא התייחסות של המומחה בחוות דעתו למספר ימי מחלה שניתנו לתובעת. האישורים עצמם לא הוגשו, ומכל מקום לא ניתן להסתפק באישורים כאלה כיון שאין ודאות שהתובעת אכן ניצלה את האישורים ונעדרה מעבודתה.

7.נוכח כל זאת, לא ניתן להסתמך על האמור בחוות דעת המומחה כדי להוכיח ימי העדרות שונים. אולם לגבי הימים הסמוכים לאחר התאונה, האפשרות שהתובעת אכן נעדרה מעבודתה היא סבירה והדבר מהווה תמיכה נוספת לראיות המובאות בחוות הדעת. על כן אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 1,500 ₪ בגין ימי היעדרות בסמוך לאחר התאונה.

8.בנוגע להפסד השתכרות בעתיד, התובעת לא הביאה ראיות של ממש לגבי הפגיעה בעבודתה כתוצאה מהתאונה. מגבלות פיזיות קלות, כאבים ורגישויות שונות הם נחלתן של אנשים רבים. עבודתה של התובעת בעיקרה איננה עבודה פיזית. גם אם קיים קושי פה ושם והתובעת נזקקת לעזרה בהרמת תיק כבד וכדומה, אין בכך כדי להשפיע באופן ממשי על עבודתה ועל יכולת השתכרותה.

9.בהתחשב בעובדות אלה, וכן מחד גיסא בשיעור הנמוך של הנכות ומאידך גיסא בגילה הצעיר יחסית של התובעת ושנות העבודה הרבות יחסית הצפויות לה (התובעת ילידת 1972), אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות בעתיד בסכום של 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד

10.התובעת טוענת כי נזקקה לטיפולים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה. היא תבעה פיצוי בגין הטיפולים והנסיעות הכרוכות בהם.

11.התובעת לא צירפה קבלות או מסמכים כלשהם, מלבד קבלה עבור ביקור רופא מתאריך 16.8.07, דהיינו חודשים רבים לאחר התאונה. הקבלה מופנית אל ב"כ התובעת, ונראה כי היא מתייחסת להתייעצות בנוגע להגשת או לניהול התביעה.

התובעת אישרה בחקירתה כי מרבית הטיפולים שקיבלה מכוסים על ידי קופת חולים ולא שולמו על ידה (עמ' 9 שורות 24, 25).

12.התובעת טענה כי טופלה באופן פרטי על ידי כירופרקט שלא נתן לה קבלות. אולם כשנשאלה על כך לא ידעה למסור את כתובתו המדוייקת אלא את שכונת מגוריו בלבד, לא ידעה את שמו אלא בקירוב (ציינה את שם המשפחה, לגבי השם הפרטי התלבטה בין שמעון, שמואל, שלמה). (פרוטוקול עמ' 8, 9, במיוחד עמ' 9 בתחתית העמוד). בהיעדר פרטים קונקרטיים לא ניתן להסתפק בעדותה של התובעת בנושא זה. מה גם שאפילו טופלה על ידי הכירופרקט, הקושי לזכור פרטים מעיד על כך שמדובר לכל היותר על טיפולים בודדים.