לוי ואח' נ' אוחנון ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה בפינוי מושכר, תביעה שהוגשה בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

התובעים הינם בעלי דירה ברח' בר כוכבא 2 בבאר שבע.

הנתבעים שכרו מאת התובעים את הדירה.

טוענים התובעים כי הנתבעים לא הסדירו את הערבות הבנקאית אשר נקבעה בהסכם ביניהם למרות פניות חוזרות ונשנות.

בנוסף, בהתאם להסכם, היה על הנתבעים להפקיד בידי התובעים שיקים על חשבון דמי השכירות מראש אולם שיקים חזרו וגם לאחר שניתנה הזדמנות להסדיר את התשלום, מסרו הנתבעים שיקים אחרים אשר אף הם חזרו.

טוענים התובעים כי ההפרות של הנתבעים את ההסכם, הינן הפרות יסודיות המזכות אותם בפינוי הנתבעים.

לפיכך עתרו התובעים לפינוי הנתבעים תוך שביקשו פיצול סעדים לתביעה כספית.

הנתבעים מנגד, טוענים כי כל התשלומים אותם היו חייבים לתובעים שולמו וכי התובעים הסכימו לשינוי מההסכם המקורי בנוגע לתשלומים.

מוספים הנתבעים כי בין הצדדים היו יחסים חבריים, וכי טענות התובעים עלו לאחר שבשל מצב כלכלי ביקשו התובעים למכור את הדירה.

טוענים הנתבעים כי ניסיונותיהם להסדיר את היחסים לא צלחו בשל רצונם של התובעים למכור את הדירה וזו הסיבה המהותית בגינה הוגשה התביעה.

במהלך הדיון נחקרו הצדדים עצמם (נחקר מכל צד מצהיר אחד בהסכמה).

הצדדים מסתמכים על הסכם השכירות ביניהם.

כן הוצגו שיקים שלטענת התובעים חזרו וכן התכתבות מטעם עורך דין שייצג אותם.

מנגד, הוצגו בפניי סדרה של שיקים מטעם הנתבעים אשר במסגרתם ביקשו הם למלא את כל תניות ההסכם.

לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי כי דין התביעה להידחות כפי שאפרט להלן.

אין מחלוקת כי היו במהלך תקופת השכירות שעד היום הפרות בנוגע לתשלומים, הפרות שבמסגרת הדיון בתיק לא הובהרו ולא הוצגו עד תומן.

טוענים הנתבעים כי התובעים מחלו על ההפרות ועובדה היא שאין מחלוקת כיום שכל התשלומים נפרעו.

הגרסה שהועלתה על ידי התובעים הינה גרסתם כאשר מנגד ישנה גרסה נגדית הפוכה ולא הובא כל גורם חיצוני שיתמוך בצד זה או אחר.

התובעים תולים יהבם בסעיף 15 להסכם הקובע למעשה כי הפרת כל תניות החוזה למעט אחת או שניים הינה הפרה יסודית של ההסכם המזכה מיידית בביטולו וכפועל יוצא מכך את פינויים של הנתבעים.