לוי הור ואח' נ' אטיה ואח'

פסק דין

1.בפני תביעות הדדיות של בעלי הדין עקב עסקה לפיה התובעת רכשה מהנתבע רכב משומש תמורת 15,500 ₪. דובר ברכב משנת 2000 ובהסכם שנערך ונחתם בין בעלי הדין מיום 19.5.11 (להלן: "ההסכם") נאמר בין היתר כי הנתבע הצהיר שרכב נסע 144,400 ק"מ "כמופיע במונה". כמו כן צוין בתחתית ההסכם: "הרכב לא נלקח לבדיקה או למוסך ידוע לקונה כי הרכב עבר תאונה בשלדה של הרכב בצד ימין".

2.התובעת טוענת שדובר במעשה הונאה, מכיוון שמד המרחק של הרכב "תוקן" ולמעשה כבר ב-19.12.10 הרכב עשה 192,682 ₪, וזאת ניתן ללמוד מאישור על ביצוע מבחן שנתי שהונפק על ידי מ.מ.מ הבוחנים רכב רישוי בע"מ מטעם משרד התחבורה (להלן: "האישור").

התובעת טוענת שאף אם קנתה את הרכב ללא בדיקה, לו הייתה יודעת שהרכב עבר 192,000 ק"מ בכלל לא הייתה שוקלת לרכוש אותו.

3.עמדת הנתבע היא שהרשום באישור נובע מטעות אנוש. לא זו אף זו כאשר הדבר התגלה, הציע הנתבע לגשת למשרד הרישוי על מנת לתקן את הטעות – אך התובעת סירבה לשתף עמו פעולה.

הנתבע מבסס את טענותיו על מספר מסמכים:

הסכם מחברת השכרה שממנה קנה את הרכב, ביום 11.4.11, שלפיו הרכב נסע 143,000 ק"מ עד אותו מועד.

אישורים ממוסך מ.א.ש. שבו הרכב עבר טיפול עת שהיה ברשותה על גב' צביה קניג אשר מלמדים על הרשום במונה הקלומטרג' במועדים שונים:

א. מיום 1.6.06 – 96,059 ק"מ

ב. מיום 25.12.08 – 127,000 ק"מ

ג. מיום 20.12.10 – 142,696 ק"מ.

לכן הנתבע טוען שאין כל ראיה שהוא או מי מטעמו תקן את המונה וכל הסימנים מוכיחים שמכר את הרכב בתום לב לתובעת.

4.התובעת עותרת לפיצוי בסכום של 24,100 ₪.

הסכום בנוי כדלקמן:

א. החזר סכום הרכישה 15,500 ₪

ב. חלקים שנאלצה לשלם עבורם 3,500 ₪

ג. טסט שנתי + תיקונים 1,100 ₪

ד. עוגמת נפש 5,000 ₪.

5.הנתבע בתביעתו שכנגד עותר לסכום של 10,000 ₪ בגין לשון הרע בכך שהתובעת טענה שהוא "פיברק" את השעון ברכב ואף הגישה תלונה על הונאה למשטרת ישראל.

הנתבע טוען שהתובעת פגעה בשמו הטוב כסוחר מכוניות.